המוזיאון משלב אמצעים טכנולוגיים חדשניים במטרה להחיות את הרגעים הדרמטיים בהיסטוריה הפוליטית של ישראל. המבקרים יוכלו להשתתף בהצבעות על חוקים היסטוריים, להכריע בנאומים שנישאו במליאה ולהאזין לדיווחים חיים מימי הכנסת הראשונה, באמצעות חיישני מגע, תאורה חכמה ומערכות אינטראקטיביות.
בתא השידור של קול ישראל מוצגים מכשירי הטלפון המקוריים ששימשו את כתבי הרדיו להעברת דיווחים ישירים למערכות החדשות. הרמת שפורפרת הטלפון מאפשרת למבקרים לשמוע את קולות השדרנים ההיסטוריים, ובהם משה חובב – מהקריינים המזוהים ביותר עם ימי הכנסת הראשונה.
המבקרים יסיימו את הסיור במזנון הכנסת המשוחזר, שנחשב בזמנו ללב הפועם של הפוליטיקה הישראלית. במזנון מוצגת תצוגת המאכלים שאפיינו את התקופה, כמו כבד קצוץ, רגל קרושה ובורשט – לצד תפריטים מקוריים ושולחנות ששוחזרו. בין המנות יוכלו המבקרים למצוא גם גפילטע פיש שהודפס במדפסת תלת־ממד.
נשיא המדינה, ראש הממשלה, יו"ר הכנסת וראש העיר ירושלים יהיו כאמור הראשונים שיסיירו במוזיאון. הם יעברו בין המתחמים השונים – מהמליאה ועד תא השידור – וייחשפו למיצגים האינטראקטיביים ולחוויות שמציע המקום. המוזיאון החדש מציב לעצמו מטרה להנגיש את ההיסטוריה של הכנסת ואת סיפור הדמוקרטיה הישראלית לכלל הציבור, ולהפוך את הזיכרון ההיסטורי לחוויה מוחשית. בין שמדובר בתלמידים, במשפחות או בתיירים מהארץ ומחו"ל – המקום מבקש לשלב בין עבר להווה, ולהזמין את המבקרים להיות חלק פעיל מהסיפור.
בינואר 1950 הופקע הבניין, שופץ, ובמרץ נערכה בו הישיבה הראשונה. אולם המליאה, שיועד במקור לשמש כסניף בנק, כלל יציע וחדר ל־12 שרים בלבד. המיקום המרכזי גרם לעיתים לחסימות כבישים ולבעיות אבטחה, כמו במהומות הסכם השילומים ב־1952, שבהן נופצו חלונות, ובפיגוע הרימון ב־1957 שבו נפצעו שרים. ב־1966 עברה הכנסת לגבעת רם. לאחר מכן פעלו בבניין משרד התיירות ובתי הדין הרבניים.
ב־2010 נחקק חוק מוזיאון הכנסת, שהוביל לשימור המבנה ולהקמת מוזיאון המשחזר את פעילות הכנסת בו, ומאפשר לציבור לחוות את תולדות הפרלמנט הישראלי בשנותיו הראשונות. היום, לאחר שנים ארוכות, יו"ר הכנסת אמיר אוחנה הביא כאמור לפתיחתו של המוזיאון - שבראשו עומד ד"ר משה פוקסמן.לרגל פתיחת מוזיאון הכנסת, נחשפים לראשונה ספרי המבקרים הרשמיים של הכנסות הראשונות, שפעלו במשכן הזמני בבית פרומין בירושלים. בין הדפים שמרו אנשי הארכיון אלפי חתימות, הקדשות ורשמים של אזרחים ואורחים מכל רחבי הארץ והעולם, שהגיעו לראות מקרוב את לב המערכת הדמוקרטית במדינה הצעירה.
בשנותיה הראשונות מנתה ישראל פחות ממיליון תושבים, אך מבקרים רבים פקדו את משכן הכנסת וסיימו את ביקורם ברישום אישי בספר האורחים. כיום, במשכן הכנסת החדש בגבעת רם, מבקרים מדי שנה כ־200 אלף איש, אולם בבית פרומין היה מדובר בתופעה מרשימה לא פחות. אנשי הארכיון שמרו בקפדנות את הספרים, והיום הם נחשפים לציבור לראשונה.
אולם לא כולם התרשמו מגודל המבנה. לצד מחמאות על המעמד ההיסטורי, הופיעו גם הערות על כך ש”האולם צנוע” או “קטן מדי”. אחרים הביטו קדימה וציינו את הציפייה למעבר למשכן החדש: “מאחלים לבקר בפעם השנייה בירושלים השלמה, החופשייה מירדנים, בכנסת יותר גדולה”.
המבקרים הגיעו מכל קצות הארץ – מפתח תקווה, תל אביב, ירושלים, באר שבע וקיבוץ נירים – וגם ממדינות רחוקות ומפתיעות, ובהן בורמה, הרפובליקה הדומיניקנית ואפילו איראן. בספרים מופיעים רישומים בשפות שונות: עברית, ערבית, צרפתית, אנגלית, רוסית ואף יידיש. בין החותמים אפשר למצוא תלמידים, חיילים, משפחות ועולים חדשים. אחת ההקדשות הבולטות נכתבה על ידי ונדה רוטנברג, קשרית מגטו ורשה וניצולת שואה, שבחרה לכתוב מסר לעתיד האומה: “נגד אלימות. בלב אחד”.
במסגרת ההכנות לפתיחת המוזיאון, פנו בכנסת לבינה המלאכותית וביקשו ממנה לתאר ביקור בבית פרומין כאילו התרחש בשנות ה־50. התשובה: “האולם אינו מפואר, הכיסאות אינם נוחים, אך יש תחושה של שליחות ושל רוח חלוצית באוויר. חברי הכנסת יושבים קרוב זה לזה, נושאים ונותנים על גורלנו. אני מתרגש וגאה לראות כיצד המקום הקטן הזה הופך לבמה להחלטות היסטוריות”.
התרעות פיקוד העורף