הרבה תלוי עתה בשאלה אם הפורשים יחברו לנפתלי בנט. בשיחת הפרידה של כהנא מגנץ הונח התפוד הרותח הזה על השולחן ללא כחל וסרק. "אמרתי לבני, לפני ארבע שנים, כשהצטרפתי למפלגה שלך, עשיתי את זה עם כל הלב והנשמה. לא ראיתי במחנה הממלכתי איזו תחנת מעבר, ולכן היה לי ברור שאם בנט ירצה לחזור יום אחד לפוליטיקה, אתאמץ לצרף אותו אליך. וגם לעצמי הבטחתי שאם בנט ירצה לחזור לזירה, אשכנע אותו להצטרף למחנה הממלכתי".
עד כה הציגו הפורשים מודל פרידה קצת אחר. בניגוד לרבים וטובים לפניהם, איזנקוט, כהנא ופרקש הכהן לא גמרו ברע עם מפלגת האם. "לכל אורך הדרך הקפדנו לשמר את יחסי החברות ארוכת השנים עם בני. אין השמצות ואין טענות או אישומים", מחדד כהנא. "להפך, יש לי רגשי תודה לגנץ, שהכניס אותי למפלגה שלו, אומנם באתי עם גדי והוא היה זה שהתעקש על צירופי למפלגה, אבל בסוף קיבלו אותי מאוד יפה ובני אפשר לי תקופת כהונה משמעותית. גם ברמה האישית היה לנו קשר אישי נעים, ואני באמת מחזיק ממנו כאדם שהלב שלו נמצא במקום הנכון".
"זה ניהול סיכונים, יש מכלול רחב של אתגרים ומולם עומדת מציאות אחת: יש חטופים שצריך להחזיר הביתה. הבן של גדי איזנקוט הלך להביא גופות של חטופים ונהרג. זו משימה שמצדיקה את עצמה? אני אומר לך שגדי אומר שכן, שזו הייתה משימה מוצדקת, כי העם היהודי לא משאיר את חיילינו חיים או מתים באדמת אויב. אז כן, זו משימה מסוכנת שלפעמים משלמים עליה, אבל אל מול המשימה הערכית, הקדושה, של החזרת החטופים אנחנו לוקחים סיכונים".
"הכשל הערכי הזה מחלחל מטה. כי אם ראש ממשלה מתנהג ככה, אז למה שהשרים, חברי הכנסת, המפקדים, החיילים או הציבור לא ינהגו כמוהו. זו התנהגות עלובה של ראש הממשלה ואות קין על כל מה שהוא מייצג. אנשים אומרים, תראו איזה יופי, איך הוא קיבל החלטות נהדרות שהביאו לתקיפה באיראן. ואני אומר, מנהיג ראוי לקרדיט על דברים טובים אם הוא לוקח קרדיט גם על כישלונות. אבל אם הוא בורח מאחריות לכשלים, הוא לא יכול לדרוש קרדיט על הצלחות".
התרעות פיקוד העורף