טרופנוב תיאר את הפער הכואב בין הסביבה הפסטורלית בכפר אחים למציאות הקשה של החטופים: “האווירה הפסטורלית והשקטה, ממש נחלת גן עדן, מזכירה לי את הקיבוץ שלי. הקיבוץ שבו גדלתי, הקיבוץ שכל זיכרונות החיים שלי טמונים בשבילים המתעקלים בין העצים הירוקים”.
הורן חלק סיפור אישי על איתן שביקר אותו בניר עוז: “כל פעם שאיתן הגיע לבקר אותי בניר עוז כמו בשבעה באוקטובר, תפקידו היה לבשל את ארוחת שישי. דבר הכי פשוט, שעכשיו אין להם, ולא היה לנו”.