"גם יודנראטים היו, בהמה"
כאמור, כבר בראשית הדיון בערר שהגישו המשטרה ושב"כ על החלטת בית משפט השלום לבטל את התנאים המגבילים כנגד אוריך, הוצאה חברת הכנסת טלי גוטליב בכח מהאולם.
"חבל, חבל. אני לא יוצאת מכאן, אתה עושה דבר שהוא לא חוקי אדוני. אדוני, אתה עושה דבר שהוא לא חוקי", תקפה גוטליב והוסיפה: "אתה עושה דבר שהוא לא חוקי, אני לא מוכנה לצאת. אני לא רוצה, אני לא מחפשת אותך באופן אישי - אני לא מוכנה! אדוני, אל תפעיל עליי כוח. אדוני. אדוני. תתבייש לך! תתבייש - תתבייש לך ואל תגע בי!".
האירוע החמיר אף יותר, לאחר שאחד המאבטחים ציין כי הוא רק מבצע את עבודתו: "בהמה. תתבייש לך! תתבייש לך. זה לא העבודה שלך. זה לא העבודה שלך, גם יודנראטים היו! זה לא העבודה שלך, זאת לא העבודה שלך. תירוצים לפשוע תמיד יש! תמיד!".
נציג המשטרה טען במהלך הדיון: "מחומר החקירה שהצטבר עד כה עולה כי נוכח הביקורת שהועלתה נגד קטאר ובעקבות מעורבותה וקשריה עם חמאס - נבנתה לבקשתה תוכנית סדורה על ידי גורמים ישראליים לצורך שינוי הנרטיב השלילי שנוצר נגדה". נציג המשטרה אישר כי גם לטעם המשטרה וגם לטעם ההגנה ראש הממשלה לא ידע על העניין ועתה עוסק בית המשפט בסוגייה האם אוריך שהועסק מטעם הליכוד כפי שטוענת המשטרה נחשב עובד ציבור. ככל שיוכח שכן תחול לגביו עבירת השוחד כביכול.
אותו אירוע כבר קרה בעבר בתיק הספציפי הזה. השופט מזרחי ביטל הגבלות בגלל התנהלות רשויות החקירה, והשופט מיכלס העלים עין ממחדלי המשטרה והפרקליטות ומאפשר המשך של הגבלת זכויות.
השופט מזרחי והשופט מיכלס שניהם גדלו במערכת. אלא שהשופט מזרחי למד לאתגר את המערכת, לשמור על זכויות חשודים, ולדעת להסיר מגבלות שפוגעות בזכויות יסוד כאשר המשטרה והפרקליטות לא עושות את עבודתן - כך שאין טעם בהמשך הטלת ההגבלות על החשוד.
הטעות הגדולה שאנשים עושים בתיק הזה, היא לבחון אותו במשקפים של "כן ביבי" או "לא ביבי". ההיבט המוסרי והפלילי של התיק הזה הוא אחד - אבל כאן לא זאת השאלה. הסיפור הוא מה קורה כאשר המשטרה והפרקליטות עוצרים אדם ודורשים מבית המשפט להטיל עליו הגבלות כדי שתהיה יכולת להמשיך את החקירה - אבל הן לא עושות בחקירה דבר וחצי דבר. האם ניתן להמשיך להטיל את ההגבלות על אזרח שהוא אמנם חשוד - אבל אפילו לא נאשם?
בתיקים תקשורתיים כאלה, כאשר ערוות המשטרה והפרקליטות נחשפת, האזרח מהשורה צריך לחשוב איך הוא היה רוצה שמערכת המשפט תפעל. האם לצורך פגיעה בזכויות שלך, הקורא/ת, היית רוצה שהשופט בתיק יהיה חותמת גומי של המערכת, או זה שיודע לבקר אותה ולא לתת לה להמשיך לפגוע בזכויות שלך עד אין קץ?
כל אדם אומר "לי זה לא יקרה", עד הרגע בו הוא יושב על הספסל בבית המשפט כחשוד. זכויות החשודים והנאשמים צריכים להיות יקרים לכל אדם בישראל. כי היום זה מישהו אחר, אולי כזה שלא מסכימים עם המעשים שלו מבחינה מוסרית או שלא אוהבים את השייכות הפוליטית שלו - אבל מחר זה יכול להיות אחד מכם או מבני המשפחה שלכם. ואם ככה מתנהלים בתיק מול אדם שיש לו כוח פוליטי, רק תתארו לעצמכם מה קורה בתיקים של האדם מהשורה.
למשל: העבירה החמורה ביותר שמיוחסת לאוריך היא מגע עם סוכן חוץ. כחלק מהניסיון לבסס בפני בית המשפט את הטענה שאוריך פגע בביטחון המדינה, בשב"כ גיבשו לפני ארבעה חודשים טיוטת חוות דעת. השופט מזרחי סגר את אותה טיוטה במעטפה, ומסתבר שבמשך ארבעה חודשים לא רק שהטיוטה לא גובשה לכדי חוות דעת רשמית, אלא שאף אחד בכלל לא נגע בה? ככה מנהלים חקירה של פרשה ביטחונית חמורה? בדיחה.
ואז מגיעות המשטרה והפרקליטות אל בית המשפט, ובפיהן בקשה: להאריך את ההגבלות המוטלות על אוריך - למרות מחדלי החקירה הרבים. במקרה שכזה יש שני סוגי שופטים: אלה שיסרבו להאריך את הפגיעה בזכויות חשודים ללא הצדקה, ואלה שישמשו חותמת גומי של המערכת. אומר פעם נוספת: התיק הנוכחי אינו עוסק בעצם העבירות, אלא בדיני מעצרים. תשאלו את עצמכם איזה שופט אתם הייתם רוצים שישב בדין אם הזכויות שלכם היו מוגבלות. אולי גם השופט מיכלס יחשוב על זה, ויקבל את ההחלטה הנכונה.
התרעות פיקוד העורף