ממשרד החוץ נמסר בתגובה: "הקו הביקורתי והעוין שהפגינה ברזיל כלפי ישראל מאז השביעי באוקטובר, הוחרף מרגע שנשיאה השווה מעשי ישראל לאלו של הנאצים. בתגובה ישראל הכריזה על נשיא ברזיל לולה כאישיות בלתי רצויה (פרסונה נון גרטה). לאחר שברזיל נמנעה, שלא כמקובל, מלענות לבקשת האסכמה של השגריר דגן, משכה ישראל את הבקשה וכעת מתנהלים היחסים בין המדינות בדרג דיפלומטי נמוך יותר. משרד החוץ ממשיך לקיים קשר מעמיק עם מעגלי הידידים הרבים שיש לישראל בברזיל".
הסירוב לאישור המינוי מצטרף לשורת צעדים דרמטיים שנקטה ברזיל בחודשים האחרונים. בסוף יולי הודיעה הממשלה על פרישתה מן הברית הבינלאומית להנצחת השואה (IHRA) – גוף מרכזי במאבק העולמי באנטישמיות. ההחלטה התקבלה בביקורת חריפה מצד ממשלות, ארגונים יהודיים וגורמים בינלאומיים. משרד החוץ בירושלים כינה את הצעד "כישלון מוסרי עמוק", והקונגרס היהודי העולמי הגדיר אותו "בלתי אחראי ומדאיג".
זמן קצר לאחר מכן הודיעה ברזיל כי תצטרף לתביעה שהגישה דרום אפריקה נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) בהאג, בטענה שישראל מבצעת "רצח עם" בעזה – טענה שנדחתה על ידי ישראל ובעלות בריתה. המהלך נתפס כצעד חד־צדדי שמרחיק את ברזיל מבעלות בריתה המסורתיות וממקם אותה לצד מדינות עוינות לישראל.
פרשנים בברזיל סבורים כי סירוב הממשלה לאשר מינוי שגריר ישראלי חדש נובע גם מתחושת נקם על "השפלה" שחווה השגריר הברזילאי בישראל, שזומן לשיחת נזיפה במוזיאון יד ושם. במקביל, ממשיכה ברזיל לדחות בקשות בינלאומיות להכיר בחמאס כארגון טרור – ומדגישה כי תצעד בנושא רק בהתאם להחלטות מועצת הביטחון של האו״ם.
מבקרי לולה בברזיל טוענים כי הוא מדרדר את המדינה לבידוד בינלאומי ומעודד מגמות אנטישמיות מבית. תומכיו, לעומתם, מצדיקים את המהלכים כעמדה מוסרית נגד מדיניות ישראל בעזה. הקונגרס היהודי העולמי מעריך כי בברזיל חיים כ־130 אלף יהודים, מרביתם בסאו פאולו. נציגי הקהילה הזהירו לאחרונה מפני "נורמליזציה של אנטישמיות" במרחב הציבורי.
התרעות פיקוד העורף