"הנשיא מקרון הבטיח מחויבויות חסרות תקדים מהרשות הפלסטינית ביוזמתו. שיטת ה'שלם כדי להרוג' הסתיימה ב־1 באוגוסט, ובקרוב תיערך ביקורת עצמאית. נבחנת גם מערכת ספרי הלימוד כדי למנוע הסתה. נחייב את הרשות הפלסטינית לעמוד בהתחייבויות האלה, יחד עם שרי החוץ של בריטניה, קנדה ואוסטרליה".
בארו הוסיף כי "הבטחנו מחויבויות חסרות תקדים ממדינות ערב ומטורקיה, שב'הצהרת ניו יורק', שאומצה ביולי, תמכו בפירוז ובהוצאת חמאס מהמשחק, ביצירת כוח ייצוב לניהול 'היום שאחרי' בעזה, בנורמליזציה ובהקמת ארכיטקטורת ביטחון אזורית עם ישראל. יש אלטרנטיבה למלחמה האינסופית הזו, וחובתנו כחברה קבועה במועצת הביטחון של האו"ם, שיש לה אינטרסים אזרחיים וביטחוניים באזור, להציע אותה".
עוד קודם לכן היה זה שר החוץ סער שהטיח דברים חריפים במקרון על רקע ביקורתו נגד החלטת ארה"ב שלא לאפשר כניסת יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן ובכירים נוספים לארצות הברית, לצורך השתתפות בעצרת הכללית של האו"ם , בדגש על אירוע ההכרה במדינה פלסטינית. קיים גם חשש כי אבו מאזן שוקל לקחת צעד אחד קדימה ולהכריז על המדינה הפלסטינית העצמאית.
סער צייץ אמש: "לנשיא מקרון חשוב מאוד נושא הוויזות לארצות הברית עבור בכירי הרשות הפלסטינית. זה מה שמדיר שינה מעיניו. הוא אינו מוחה נגד ההסתה המשתוללת במערכת החינוך הפלסטינית נגד ישראל ויהודים. הוא גם לא מתנגד להעברות הכספים של הרשות הפלסטינית למחבלים ולבני משפחותיהם במסגרת שיטת ה'שלם כדי להרוג'".
"ככל שמעשה הטרור חמור יותר – כך גדל התגמול שמשלמת הרשות הפלסטינית. מקרון מנסה להתערב מבחוץ בסכסוך שאינו צד בו, באופן מנותק לחלוטין מהמציאות על הקרקע אחרי ה־7 באוקטובר. מקרון מערער את היציבות האזורית במעשיו וגורר את המערכת האזורית והבינלאומית לצעדים חד־צדדיים. מעשיו מסוכנים. הם לא יביאו לא שלום ולא ביטחון".
"באשר להסתה של הרשות הפלסטינית נגד ישראל והיהודים: שום דבר לא השתנה בעניין! זה נפוץ בגני ילדים, בבתי ספר, בספרי לימוד, במסגדים ובתקשורת הפלסטינית. המקום היחיד שבו זה לא קיים הוא במכתבים שהרשות הפלסטינית שולחת לצרפת (אותם מכתבים עם אותן התחייבויות שערפאת שלח לפני 30 שנה)".
נשיא צרפת מקרון מתח מנגד ביקורת חריפה על המהלך האמריקאי, וכינה אותו "בלתי מתקבל על הדעת". לדבריו, מדובר בצעד הסותר את מחויבות ארה"ב כאירוח למדינות באו"ם, וציין כי "יש להפוך את ההחלטה".
העימות הפומבי בין שרי החוץ ממחיש עוד יותר את הקרע המתרחב בין ירושלים לפריז, על רקע ניסיונותיה של צרפת לקדם יוזמות בינלאומיות לקידום פתרון שתי המדינות ב"יום שאחרי" בעזה, ומה שנתפס בירושלים כהתערבות מסוכנת ומנותקת מהמציאות.