לטראמפ יש מערכת יחסים קרובה עם קטאר - כסף, השקעות, אינטרסים כלכליים וביטחוניים. קטאר מחזיקה את הבסיס האמריקני הגדול ביותר במזרח התיכון. לא מפתיע שבפומבי הוא מיהר להצהיר כי דברים כאלה לא צריכים לקרות שוב. זו המדינאות הגלויה: ללטף את הקטארים מול המצלמות, להבטיח להם שהם שותפים אסטרטגיים. אבל זו רק חצי מהתמונה. טראמפ יודע שביטחון ישראל הוא אינטרס אמריקני מובהק. לכן, גם אם לא יודה בכך בפומבי מול האמיר, הוא מבין ואף תומך ברצון של ירושלים לחסל את בכירי חמאס בכל מקום שבו הם נמצאים - אם החיסולים משרתים את האינטרס הביטחוני הישראלי ומקרבים את סיום המלחמה בעזה, כפי שנתניהו מסביר לו.
סביר להניח שארצות הברית לא תעצור את ישראל. במילים היא תנסה לעדן את המהלכים, אך במעשים לא תמנע אותם.
נתניהו, שועל פוליטי ותיק, משחק בשני מגרשים במקביל. במילים הוא דורש מקטאר לגרש את מנהיגי חמאס, ובמעשים הוא שולח את חיל האוויר ללב דוחא כדי לסגור חשבון. זו איננה סתירה אלא טקטיקה. ההצהרה מתורגמת לרווח תודעתי פנימי - הציבור שומע ראש ממשלה נחוש, שלא מהסס להציב אולטימטום למדינות המארחות טרוריסטים. במציאות, ההחלטה כבר התקבלה, הטילים כבר נורו, וחמאס ספג מכה כואבת. גם אם התוצאות לא היו כפי שציפו בישראל, עצם התקיפה היא מסר משמעותי שחמאס בוודאי קלט.
ובינתיים - קטאר רותחת. מבחינתה מדובר בפגיעה בתדמית, ביזוי בינלאומי ואובדן שליטה בשטח. לכן הגינויים החריפים, האיומים בפנייה להאג, והשיח על "טרור ממלכתי". אולם בפועל קטאר נמצאת בפוזיציה חלשה. היא לא יכולה להרשות לעצמה לפרוש מתפקיד המתווכת, דווקא כעת כשהיא מחזיקה את המפתחות למסלול הדיפלומטי בין ישראל לחמאס. נטישת התהליך תפגע ברלוונטיות שלה ותמסמס את ההון הפוליטי שהשקיעה במשך שנים. לכן, בסופו של דבר, היא תבלע את העלבון, תשמור על פרסטיז' רטורי - ותמשיך להחזיק בתיק התיווך.
התרעות פיקוד העורף