מול זה, בישראל הבינו שצריך זעזוע. פעולה שתבהיר לחמאס בצורה הכי חדה שאי אפשר להמשיך לגרור רגליים לנצח. התקיפה נועדה לא רק לחיסול אנשים, אלא גם לחיסול תחושת החסינות. להראות שגם אם אתה יושב בקטאר, מוקף במתווכים ובאווירת ביטחון, ישראל יכולה להגיע אליך. וכשמתברר שמי שחוסלו, או לפחות הוצגו כך, הם אותם בכירים שנחשבו ל"עקשנים ביותר" במו"מ, המסר ברור: מי שמקשה על עסקה, מסכן את עצמו אישית.
במילים אחרות, החיסול היה לא רק מהלך צבאי, אלא גם מהלך תודעתי רב־שכבתי. מול הציבור הישראלי זו "תגובה לפיגוע", מול טראמפ זו הוכחה לכך שישראל "פועלת" ומממשת את אזהרותיה, ומול חמאס – זו התרעה על כך שאין להם זמן אינסופי, ושעיקשות עלולה להפוך לקטלנית. הטענה שמדובר ב"תגובה לפיגוע בירושלים" היא חלק מהסיפור התודעתי. אף אחד לא באמת מאמין שמבצע כזה מתוכנן בן לילה. הפיגוע סיפק עילה רגשית ולגיטימציה ציבורית. הציבור מקבל סיפור פשוט בנוסח "הרגו אותנו – נקמנו". זו לא המציאות המבצעית, אבל זו המציאות הנרטיבית.
אבל המסר האמיתי הופנה לחמאס. לא היה כאן חידוש ביכולות, כבר למדנו להכיר שמטוסים מפציצים אלפי קילומטרים מהבית. החידוש היה בזירה: בלב דוחא, המקום שבו בכירי הארגון הרגישו בטוחים, חופשיים לנוע. וישראל שברה את תחושת הביטחון הזו. בנוסף, ההדלפה שמי שחוסלו היו "העקשנים ביותר במו"מ", גם אם זה לא מדויק – משרתת את המטרה: לומר לשאר, אל תתעקשו יותר מדי, המחיר עלול להיות אישי.
אבל כאן מתעורר פרדוקס מעניין. אומנם ישראל טענה שהיא חיסלה את "אנשי חמאס העקשנים ביותר", ובחמאס טענו שחוסלו רק פעילים זוטרים, אבל זה מעלה שאלה מרתקת: האם מדובר בכישלון מבצעי? לא בטוח. נראה שהכישלון ה"מתוכנן" עצמו היה חלק מהמסר – להפגין כוח בלי לפוצץ את המו"מ לגמרי.
זה מסר כפול לעולם הערבי. מצד אחד, הוא יכול להרתיע מדינות אחרות מלהציע תיווך בעתיד. מי ירצה להסתכן בכך שהשטח שלו יהפוך לזירת פעולה ישראלית? מצד שני, זה יכול לעודד אותן לקחת תפקיד פעיל יותר בפתרון הסכסוך כדי למנוע הסלמה עתידית. וכאן נחשף הפרדוקס הקטארי במלוא עוצמתו. קטאר מארחת את הבסיס האמריקאי הגדול ביותר באזור, אבל גם את הנהגת חמאס. התקיפה חושפת את העמימות הזו ומכריחה את קטאר להחליט: האם היא באמת יכולה להמשיך לשחק בשני הצדדים?
בהמשך נכנס לבמה טראמפ. רק ימים ספורים קודם לכן הוא פרסם בפוסט שזו מבחינתו "האזהרה האחרונה לחמאס". אזהרה אחרונה פירושה: בפעם הבאה תבוא מכה. ישראל לא פועלת בוואקום, היא לא הייתה ממריאה לדוחא בלי לקבל מטראמפ אישור מפורש. היא לא הייתה יכולה להרשות לעצמה להסתפק בהודעה בלבד. למעשה, ישראל מימשה את האיום של טראמפ. במילים אחרות, החיסול לא נועד להכריע את חמאס צבאית. הוא נועד לנהל תודעה.
המשחק הוא כפול. טראמפ מציג את עצמו כמי ש"לא ידע" לפרטי פרטים, שומר על דימוי מתווך מול קטאר, אבל בפועל מסמן לישראל שהוא מגבה, ומאותת לחמאס שהסבלנות שלו נגמרת. עצירת התיווך הקטארי עשויה להיות זמנית, אבל היא מעבירה את הכדור לזירות אחרות – מצרים, ירדן או אולי תיווך אמריקאי ישיר יותר. זה יכול להיות בדיוק מה שישראל וטראמפ רצו: לקחת את המו"מ מהמקום שבו חמאס הרגיש בנוח, ולהעביר אותו לזירה שבה יש פחות מרחב תמרון. התקיפה בדוחא לא הייתה סוף המשחק, היא הייתה שינוי חוקי המשחק.
התרעות פיקוד העורף