גם כך, האירוע איננו עוד מבצע צבאי מהסוג המוכר. הוא הרבה מעבר לזה: פעולה שמסמנת נקודת מפנה ביחסי ישראל־קטאר, ובהקשר רחב יותר - ביחסי ישראל עם מדינות המפרץ כולן. היא מציבה סימן שאלה גדול על מקומה של ישראל בזירה הבינלאומית.
הפעם לא מדובר רק בתקיפה ממוקדת, אלא בהפרת כלל בלתי־כתוב שעמד שנים בבסיס מערכת התיווך בין ירושלים לעולם הערבי.
עד היום, חמאס ידע היכן להרגיש בטוח: עזה, שטחים ולעיתים גם לבנון - כל אלה היו שדות הקרב המובנים מאליהם. קטאר, לעומת זאת, נתפסה כמרחב חסין, עיר בירה מערבית־משהו שמאפשרת לבכירים לנשום לרווחה.
התקיפה הישראלית שינתה את המשוואה: גם אם הבכירים עצמם שרדו, עצם הפגיעה בלב דוחא היא מסר חד - אין יותר מקלטים. זה הישג מודיעיני־מבצעי מבחינת הגעה ליעדים נגישים רק בחו"ל, אך גם הכרזה נועזת שישראל מוכנה להסתכן בעימות דיפלומטי, אולי אפילו משפטי, כדי לשבש את חופש הפעולה של חמאס.
כאן מתחילות השאלות הקשות. התקיפה בדוחא לא נראית כמו ניצחון מבצעי, והיא מציבה בפני ישראל מבחן בינלאומי מורכב. קטאר כועסת ומזועזעת, ובקהילה הבינלאומית כבר עולות תהיות על הפרת ריבונות.
ישראל תטען שקטאר "לא מסוגלת או לא רוצה" למנוע מחמאס לפעול משטחה. זהו נרטיב מוכר. ועדיין, בעולם המשפט הבינלאומי הטענה הזו לא בהכרח תעמוד. הביקורת עלולה ללוות את ישראל עוד זמן רב, בדיוק בנקודה שבה היא כה זקוקה ללגיטימציה כדי להמשיך לפעול.
דווקא בשל גודלה המצומצם, קטאר רגילה להשתמש בכוח רך ומתוחכם. כאן לישראל מצפה התמודדות לא פשוטה, אולי אפילו כואבת יותר מתגובה צבאית ישירה.
אבל השאלה אם מדובר בהישג אמיתי או בהימור יקר עוד פתוחה. העובדה שהיעדים המרכזיים לא חוסלו בפועל עלולה להחליש את ההישג. אם יוכח שהמהלך סיכן את מאמצי השבת החטופים או פגע בקשרים קריטיים מול מדינות המפרץ, התמיכה הציבורית עלולה להתהפך במהירות - אפילו בבייס.
נציין כי התקיפה לא נתפסת רק כעניין ישראלי־קטארי. מדינות המפרץ כולן רואות בכך סימן מטריד: אם ישראל מסוגלת לפעול באין מפריע בלב דוחא, מה זה אומר על ההגנה האמריקאית שהובטחה להן? חוסר האמון בארה"ב מתגבר. במקום לחזק את הבריתות, ישראל עלולה למצוא עצמה מול שותפות שהופכות חשדניות יותר, אולי אפילו מתרחקות.
התקיפה בקטאר מסמלת את הדילמה הישראלית המוכרת: הישגים מהירים בשדה הקרב מול מחיר אפשרי בזירה המדינית. נכון, עצם התקיפה נגד בכירי חמאס חיזקה את המסר שאין חסינות. אבל העובדה שהיעדים עצמם שרדו עלולה לעמעם את ההישג, ולהפוך אותו לפחות חד־משמעי מכפי שדווח בתחילה.
זו לא רק שאלה של כמה אנשים נהרגו, מי שרד ומי לא. השאלה האמיתית היא אם ישראל תדע לנהל את ההשלכות - גם כשהתוצאה המבצעית עצמה איננה מוחלטת. אחרת, ההישג ייזכר כטקטי בלבד, במחיר אסטרטגי כבד.
התרעות פיקוד העורף