בתגובה קיבלנו אינתיפאדה (כר ליצירה המכפישה "ג'נין ג'נין" של אותו בכרי), שהחזירה את המראות המדממים של ימי תחילת תהליך אוסלו, רק שהפעם גם הנשק של שוטרי הרשות הפלסטינית הצטרף למטעני החבלה שהתפוצצו פה כמעט בכל יום.
שנתיים חלפו, הזעזוע מטבח 7 באוקטובר מעט הועם - ולא רק בעיני העולם: גם בישראל יש מי שהפסיקו לראות במעשי צה"ל בבחינת מלחמה צודקת - והחלו להתרכז במחיר שזו גובה מבלתי מעורבים. באופן אישי אודה שגם אצלי התערערה האמונה בצדקת הדרך שאפיינה את השבועות והחודשים הראשונים למלחמה.
שנון? מאוד, אפילו קצת מצחיק, אבל כשנגמר הצחוק, מתברר שהבדיחה היא בעצם על כל מי ששואף ליום שבו מדינת ישראל לא תתנהל עוד תחת ממשלת נתניהו, כלומר - שואף למהפך פוליטי, כמו שני העיתונאים דלעיל.
שוב התברר לשמאל הישראלי שהבדיחה שהצחיקה אותו וגרמה לו לחוש טוב עם עצמו (או סתם "לחוש את עצמו"...) היא בעצם עליו: מעולה בדאחקות שנונות, חלש מאוד בהישגים פוליטיים.
עכשיו בא ברבש. איש חד וחריף עם נאום שנון שקלימן בטוחה שעוד ילמדו בבתי הספר (אחר כך הוסיפה הסתייגות, לפיה זה רק בתנאי שעוד תהיה פה דמוקרטיה ולא נהיה כולנו בבית הסוהר). אז יכול להיות שילמדו אותו בבית הספר, אבל ככל הנראה בשיעור של "איך שוב הפסדנו בבחירות".
אני לא רוצה להתעכב על צדקת המסר של ברבש, אלא על תבונתו הפוליטית, בוודאי כשהוא מאומץ בחום כה רב על ידי שתי דמויות בולטות במחנה הרל"ביסטי בתקשורת הישראלית (הוותיקה והדיגיטלית).
האם לצאת בביטוי כמו "מניאק" (אם אני זוכר את המונולוג ההוא, אזי בהמשך יש גם "שיושב פה ואוכל כמו חזיר") נגד השר הממונה הוא דבר חכם עבור מי שרוצה להחליף שלטון בישראל?
אם בעבר השמיע זוהר כמה התבטאויות קיצוניות, הרי שעתה הוא מקפיד יותר על חזות ממלכתית. כן, הוא מנאמני נתניהו וכן - גם אני הייתי מצפה ממנו לא רק לשפה ממלכתית אלא גם לחשיבה ממלכתית, כזאת שמגלה יותר ביקורת ופחות נאמנות עיוורת.
דבר אחד הוא לרצות שיחזור אל ספסלי האופוזיציה ודבר אחר לגמרי הוא לקרוא לו "מניאק" (במיוחד אם נזכרים באותה דמות איומה שכלפיה הושמע המונולוג המקורי). אתם יודעים מה? עזבו צודק או לא ועברו לנכון או לא נכון: נאום התוכחה השנון הזה ימריץ תומכי ליכוד שדעתם אינה נוחה מנתניהו וממדיניותו בכהונתו הנוכחית אל הקלפיות ביום הבוחר.
אז אולי יבוא היום בו ילמדו את הנאום של ברבש בבתי הספר, אבל הכותרת תהיה בוודאי: "איך שוב הפסדנו למרות שהקבוצה השנייה עשתה הכל כדי לתת לנו להבקיע". כי יש מניאק שיודע שהוא מניאק ויש לוזר שלא יודע שהוא לוזר, שצוחק מהבדיחות של עצמו כל הדרך אל כהונתו השביעית של בנימין נתניהו.