טראמפ, כדרכו, רצה אירוע גדול. חגיגת הכרזה. מבחינתו, אם לא עכשיו – אז לא יהיה בכלל. מאחורי הקלעים הסבירו אנשיו שהוא פשוט לא מאמין שנתניהו מתכוון לסיים את המלחמה בקרוב. לכן החליט למלכד אותו בשידור חי, להציב אותו מול העולם כמי שאומר "כן". לפחות בעולם הווירטואלי של המצלמות. תפאורה נוצצת, מלים גדולות – בלי תשובה לשאלה האמיתית: איך משדרוג הצהרות מגיעים להסכם מחייב, ובעיקר – איך מביאים את חמאס להסכם הזה?
התוכנית שלשכת הנשיא פרסמה רגע לפני ההצהרות נראית כמו סינתזה של כל תוכניות השלום שקדמו לה: מפורטת עד רמת פסיק, עמוסה בהבטחות אוטופיות, כוללת כמעט את כל הסעיפים שישראל הייתה רוצה לראות בה ( עבודה מאומצת של רון דרמר).
היא מתחילה בהפסקת אש כוללת והקפאת כל קווי המגע. בתוך 72 שעות מחתימת ההסכם אמורים כל החטופים לשוב הביתה – חיים או חללים. בתמורה, ישראל תשחרר 250 מחבלים כבדים ו־1,700 עצורים שנעצרו אחרי ה־7 באוקטובר, כולל נשים וילדים. על כל חטוף חלל שיוחזר – תועבר גופה של 15 פלסטינים.
החידוש – לפחות בניירת – טמון בסעיפים החברתיים־כלכליים. עזה תפורז ותוגדר "אזור נקי מטרור". יוזמת שיקום ענקית תצא לדרך: מים, חשמל, בתי חולים, מאפיות, ציוד כבד לפינוי הריסות. הסיוע ההומניטרי יוזרם מידית, דרך האו"ם והסהר האדום בלבד. מעבר רפיח ייפתח לשני הכיוונים. כל אלה תחת ממשל זמני טכנו־פוליטי, שיפעל בפיקוח "מועצת שלום" חדשה – טראמפ יכהן כיו"ר, לצדו טוני בלייר ומנהיגים בינלאומיים נוספים.
אפילו אופק רחב יותר נרמז: נורמליזציה עם סעודיה. הפרס בגדול, המגה-תוכנית שעליה כה חלמו בירושלים לפני 7 באוקטובר. טראמפ הקדיש חלק ניכר מנאומו ל"אברהם אקורדס" ( בדיוק כך ולא "אייברהם!) , ולחלום להרחיבם. אבל כאן בדיוק טמון הפער: על הנייר הכול מרהיב. לנתניהו בבחלט היה על מה להגיד "כן". במציאות הפחות מרהיבה– חמאס לא בתמונה. לפחות לפי שעה.
הוא לא חתם, לא התייצב, לא אמר "כן". כל עוד זה לא קורה, המסמך הזה נשאר בגדר הצעה חד־צדדית, עוד תוספת למדף עמוס תוכניות שלום שלא התממשו. בירושלים יודעים היטב: בלי חמאס אין טנגו. אולי זאת הסיבה היחידה להחלטת טראמפ לוותר על שאלות הכתבים. ובזירה המקומית – והיא מחכה לשובו של נתניהו, ההסכם, אם יהיה, יגיע לקבינט. הרי גם מאה "כן" של ראש הממשלה לא הופכות את הסכמתו להסכמה רשמית של מדינת ישראל.
נתניהו מודע למוקש: אישור ההסכם בהרכב הנוכחי של הממשלה, עם בן גביר וסמוטריץ' סביב השולחן, רחוק מלהיות הליכה בפארק. ועדיין, הוא לא נראה מאוד מודאג. בימים האחרונים שוחח איתם כמה פעמים. דיברו על "קווים אדומים". איום פוליטי ממשי? לא היה. אולי - כי המתווה בגרסתו הנוכחית עונה לרוב הדרישות הישראליות. אולי - כי גם הימין הניצי שבקואליציה לא ממהר לשבור כלים כי הוא מעריך שחמאס בלאו הכי יסרב.
ועוד סיבה לאופטימיות הפוליטית שמקרין נתניהו : הוא יודע כי גם בקרב הימין, בקרב הבייס, הלך הרוח היום נוטה יותר לסיום המלחמה מאשר להמשכתה. נתניהו סבור שעם קצת עבודה ומאמץ כל אחד משותפיו – ובוודאי חבריו שרי הליכוד – יידעו לשווק את סיום המלחמה כהישג.
ואם לימין הניצי בכל זאת לא ילך - בני גנץ כבר מיהר, מיד עם תום השידור מהבית הלבן, לשדר את שידורו: שהוא מוכן לתת כתף. למען החטופים, למען סיום המערכה. אם בהסכם בכלל יהיה - נתניהו, כנראה, יידע להשיג עבורו רוב פוליטי נדרש.
ובין לבין הוא בונה את הסיפור שהוא רוצה למכור לציבור במערכת הבחירות הקרובה: "הוצאתי את ישראל מהבידוד, הבאתי הסכם עם הישגים, החזרתי חטופים". נרטיב של סיום מלחמה עטוף בהילה של מנהיגות. חומר גלם מצוין לקמפיין בחירות מתקרב.
אבל כדי לנסות להגיע לשם, נתניהו נאלץ לשלם מקדמות. במזומן וללא אפשרות לחלק לתשלומים. אמש נרשם צעד חריג במיוחד: התנצלות בפני ראש ממשלת קטאר. האיש שהציג את קטאר כקו אדום – מתרפס בפניה. לא במקרה: בלעדיה, ובלי הלחץ הקטארי על בכירי חמאס, לא תזוז האבן הראשונה. בכירים קטארים כבר הגיעו לוושינגטון כדי להבטיח שהפעם זה לא יהפוך לסבב נוסף של משא ומתן מתיש ובלתי נגמר.
כך חוזרת קטאר אל לב הבמה. נתניהו יודע שבלעדיה – אין מתווך, אין לחץ, אין עסקה. לכן נאלץ לשלם מחיר פוליטי-תדמיתי מאוד לא סימפטי. ובסופו של דבר – הציבור בישראל קיבל מופע. שעה של שידור חי, בלי שאלה אחת, בלי תשובת חמאס, בלי מסלול ברור מ"הצהרה" ל"יישום".
התוכנית של טראמפ - כל עוד חמאס אינו צד באירוע, עם כל סעיפיה – שחרור מחבלים, חנינות לאנשי חמאס, ממשל בינלאומי בעזה – עדיין נראית כתרגיל פוליטי-דיפלומטי שמכוון גם כלפי הבית: להפוך אותו למנהיג שסוגר את המלחמות במזרח התיכון.
וכאן בישראל, ראש הממשלה מתמרן בין שני לוחות זמנים: זה של וושינגטון וזה של ירושלים. בין הצורך להראות שהוא מוביל להסכם היסטורי, לבין הצורך לא להתרסק פוליטית מבית. מבחינתו, "סיום המלחמה" היא מילת המפתח. בסיס לנרטיב, לקמפיין, להישרדות.
התרעות פיקוד העורף