אפילו יותר מזה. העובדה שקטר בוחרת במודע לחלוק את הבמה, ומג'ד אל-אנסרי, יועץ ראש ממשלת קטאר ודובר משרד החוץ, בתדרוך שלו מדגיש שראש המודיעין המצרי מגיע וגם טורקיה הפעם - בחדר, מראה אולי שיש פה חשש, מה שנקרא, אם זה יקרוס, אין סיבה שיחששו שזה יביא לקריסה מול טראמפ בין דוחא לוושינגטון, אבל רק כדי ללכת על בטוח, שיש עוד חברים בחדר: טורקיה ומצרים שיחלקו האשמה - אם בסופו של דבר חמאס לא יבוא והתוכנית לא תצא לפועל".
לכן, לו טורקיה רוצה ללחוץ על חמאס לקבל את ההסכם היא יכולה להקשות על המשך פעילות חמאס משטחה וגם לעצם החתימה שלה כבר אמש על ההצהרה המשותפת עם מדינות מוסלמיות המברכת על התוכנית יש משמעות. בישיבה שלו עם ראשי מדינות מוסלמיות טראמפ הושיב לצידו את ארדואן שגם היה צריך להעביר מסר שיהיה לטורקיה תפקיד בלחץ על חמאס להסכים לתוכנית טראמפ לסיום המלחמה. יחד עם זאת, לא חל שינוי בעמדות הבסיסיות של טורקיה ביחס לחמאס ולכן אפשר לראות את פעולותיה הנוכחיות בעיקר כנובעות מהלחץ האמריקאי".
וחמאס – בסופו של דבר – נשען על אידיאולוגיה שמסרבת לוותר על דגל “ההתנגדות”, גם במחיר התנגשות עם העולם כולו. השפעת המתווכות קיימת, אך היא מוגבלת. השאלה אינה רק מה דוחא או אנקרה ירצו – אלא מה מוכן חמאס להקריב. וזו שאלה שהתשובה לה, לפחות לפי שעה, נותרת פתוחה.