“אחרי כל כך הרבה שיווק במה שנקרא יחסי הציבור, אז כמובן לא ניתן היה לצפות מטורקיה לשבת בחיבוק ידיים ולא לקחת חלק במה שקורה עכשיו בדוחא”, מסביר ד”ר כהן. לדבריו, טורקיה נתפסת כעת “כאחראית האפשר להגיד כסוג של ערבה עבור חמאס, עבור הגיבוש של העסקה הזאת”. מנקודת המבט של ארדואן, מדגיש החוקר, “הנוכחות בדוחא ולשכנע את חמאס זה בעצם האתגר, אבל אינטרס מרכזי בשבילו, כי אם וכאשר יצליח, הוא אמור לקבל את האהדה של דונלד טראמפ עוד יותר”.
אבל האם טורקיה הייתה מצטרפת גם בלי טראמפ? התשובה של ד”ר כהן חד-משמעית: “כך או כך, אפילו עם טראמפ, בלי טראמפ, הם רוצים לשחק תפקיד. מנקודת מבטם במזרח התיכון, זה אזור השפעה טורקית מיידית”. אבל טראמפ, מדגיש החוקר, נותן לארדואן משהו מיוחד במינו: “דונלד טראמפ נותן לארדואן משהו שאף פעם אף מנהיג טורקי לא קיבל מאז ימי האימפריה העות'מאנית, שזה תואר של המנהיג של כל העולם המוסלמי”.
“טראמפ מתנהג לארדואן כאילו הוא מנהיג של כל העולם המוסלמי”, ממשיך ד”ר כהן, “ואז כעת ארדואן, אם הוא יוכל באמת לשכנע את חמאס, אז הוא בסופו של דבר יוכל להוכיח גם לטראמפ וגם לכל המזרח התיכון שזה מה שקרה בזכותו. אם אנחנו משיגים פה שלום, כביכול זה בזכות ארדואן”.
אם התיווך יצליח, טורקיה עשויה למצוא את עצמה בעמדה אסטרטגית חדשה. “אם וכאשר טורקיה תיכנס והיא כן תצליח, אז היא בעצם תוכל להגדיל את ההשפעה שלה על כל הסוגיה הפלסטינית”, מעריך ד”ר כהן. “טורקים מסיקים כל מיני מסקנות מהיסטוריה, הרי גם יאסר ערפאת גורש. אבל לאחר מכן אנחנו זוכרים שהוא חזר, וחזר בגדול, לרמאללה”, הוא מציין בהקשר של השאלה לאן יגורשו אנשי חמאס ואיך טורקיה עשויה לשכנע אותם.
אבל האם הצלחה בתיווך תוביל גם להפשרת היחסים הקפואים בין ישראל לטורקיה? כאן ד”ר כהן מתון יותר: “מוקדם מאוד להגיד. כעת שתי המדינות במהלך המלחמה הזאת, לצערי היחסים שלהן הידרדרו בצורה מאוד משמעותית. יש חוסר אמון גם בטורקיה וגם בישראל”. לדבריו, “כל עוד טורקיה ממשיכה בסנקציות הכלכליות והחד צדדיות והמאבק המשפטי שלה נגד מדינת ישראל, אני לא חושב שיש פה איזשהו מקום כדי לתמרן”.
גם בטורקיה עצמה התגובות מעורבות. “העם הטורקי, כאילו לפי מה שמשתקף בטלוויזיה הטורקית, הם קצת מאוכזבים מההסכם המתגבש”, מספר ד”ר כהן, “אבל הם כרגע מנסים להתמקד ביתרונות של ההסכם הזה לאינטרס הלאומי הטורקי בלבד”. נראה שארדואן הצליח לארוז את המהלך בצורה שמדגישה את הרווח הטורקי, גם אם ההסכם עצמו רחוק מהציפיות הראשוניות של הציבור הטורקי.