מה מוסכם ומה עדיין מעורפל?
האמריקאים מנהלים את המהלך בלחץ גלוי על הצדדים לעמוד בלוחות הזמנים. המטרה: שחרור מהיר ויציבות ראשונית שתאפשר תהליך מדיני רחב יותר. עבור ישראל, זהו מבחן כפול - הומניטרי וביטחוני. החזרת החטופים היא יעד לאומי ראשון במעלה, הקונצנזוס הכי רחב שיש, אך יש לשמור על יכולת תגובה מיידית לכל הפרה. חמאס מצדו מתעקש להציג הישג פוליטי ולנצל את ההפוגה לשיקום כוחו ולשימור מעמדו בעזה.
מוקדי הסיכון המסתמנים
למרות כל ה"מוקשים האלה - לראשונה זה חודשים, כל השחקנים חולקים אינטרס משותף: להביא לשחרור מהיר ולהפסקת אש יציבה. המבנה המדורג של ההסכם מאפשר לבחון אמון בשלבים, לפני דיון רחב יותר על “היום שאחרי”.
בישראל נוצר בימים האחרונים קונצנזוס נדיר סביב הצורך להשיב את כל החטופים. זו רוח גבית לממשלה - זמנית אך משמעותית - לביצוע הצעדים הקשים.
ההסכם הנוכחי איננו סוף המלחמה, אך אולי תחילתו של סיום. ישראל חייבת להשיב את בניה ובנותיה הביתה, ולוודא שחמאס אינו מנצל את ההפוגה להתחזקות. שאלת השליטה בעזה תתעורר מיד לאחר מכן – והיא תהיה הקשה מכולן.
במזרח התיכון, הדרך ליציבות נמדדת בצעדים קטנים ומסוכנים. השבועות הקרובים יקבעו אם זהו פרק הסיום של המלחמה, או רק עוד תחנה בדרך לסבב הבא. בינתיים, הצירים חורקים - אבל לראשונה מזה זמן רב, הדלת באמת נפתחה.
התרעות פיקוד העורף