גם בראש המעצמה הקטנה שלנו עומד סוציופט, שרואה בעצמו מתת האל, אבל כניעתו לבן גבירים ולסטרוקים תמרנה אותו לסיים את המלחמה, שכה אהב, בהסכם כניעה לאלטר אגו האמריקני שלו. טראמפ בז לביבי ומרגיש נוח עם ארדואן ועם הקטארים. נתניהו לא שם לב, שבעודו מתמוגג מבניינים קורסים בעזה, רוקם האיש, שמפעיל אותו כמו בובה על חוט, ברית בריונים שתסיים את המלחמה בתנאים שלא רצה, בזמן שלא רצה ועם תמונת השפלה בחדר הסגלגל.
שום מסע חנופה של טראמפ לביבי המנוצח בישראל השבוע הבא, לא ימחק את המהפך האסטרטגי, שבו ישראל כבר איננה הבן יקיר לי היחידי של ארצות הברית. ברית הגנה עם קטאר, דיבורים על 35-F לארדואן. נתניהו ירד לליגה אחרת, שבה יחסי ישראל ארצות הברית לא היו מעולם. היום שאחרי ההסכם, הוא יום שבו דמעות השמחה מלוחות, הטעם בגרון מתוק והחמיצות היחידה היא אצל אלה שנאלצים לוותר על ריבונות יום א' וחזרה לגוש קטיף.
צ'רצ'יל לא היה מנצח את היטלר בלי סטאלין. איש הפלדה היה דיקטטור אכזרי, שהיה חתום על טרור ורצח המוני כבר בשנות ה-30. הוא סובב את עצמו בפולחן אישיות שראה בו גאון, אהוב ואבי האומה. הברית עם השטן ניצחה את השטן האחר והכריעה את גרמניה. צריך היה סטאלין כדי להכריע את מלחמת העולם השנייה. להבדיל, צריך היה את טראמפ כדי לסיים את מלחמת מרכבות בלפור הפוליטית ולהחזיר את החטופים הביתה.