אם המו"מ על שלב ב' לא יביא בשורה, ישראל תמצא את עצמה (שוב) תחת לחץ משולב - פנימי וחיצוני - לעזוב את עזה ולשים נקודה בסיפור. זהו תרחיש מציאותי מאוד, וניצחון ישראלי הוא לא.
אבל המציאות לא מחכה. בעזה חמאס כבר מנסה למלא את הוואקום - לפי דיווחים, די בהצלחה. החמושים שלו חזרו לרחובות כדי לאותת מי באמת שולט. הפירוז, שהיה תנאי יסוד לתוכנית טראמפ, הפך לסעיף פתוח עם אפס סיכוי לאכיפה בלי כוח בינלאומי. הבעיה: בישראל לא באמת רוצים כוח כזה (כי לא מאמינים באכיפה אמיתית שנעשית על ידי גורמים שאינם צה"ל), בארצות הברית לא ששים לשלוח חיילים, ומדינות ערב מעדיפות לצפות מרחוק.
וכך, בין הפוליטיקה בירושלים לפוליטיקה בוושינגטון, נוצר חלל ריק - בדיוק אותו חלל שחמאס יודע למלא טוב מכולם. גם מבחינת טראמפ, ההסדר הזה הוא מבחן של יכולת. אחרי חודשים של תיווך והבטחות גדולות הוא צריך תוצאה מוחשית ונראית לעין - צילום של חטופים חוזרים, נאום חגיגי בכנסת ישראל, תחושת ניצחון. אבל טראמפ, פוליטיקאי של כותרות, פחות מתעניין בדקויות של שלב ב'. הוא זקוק להישג כאן ועכשיו. הבעיה היא שישראל תישאר כאן גם מחר - אחרי שיתחלפו הכותרות.
כדי ששלב ב' יהיה ישים, צריך שלושה תנאים שממשלת ישראל מתקשה לייצר: אכיפה אמיתית - גוף בינלאומי עם סמכויות שיבטיח שחמאס באמת יתפרק מנשקו. זה מחייב הסכמה ישראלית לנוכחות זרה בשטח - ולכך לא יהיה קל להשיג תמיכה פוליטית רחבה. ממשל פלסטיני חלופי - בלי חמאס, אבל גם בלי שהרשות הפלסטינית תיתפס כ"שותף אמריקאי". זה דורש לגיטימציה רחבה שאין כיום לשום גורם. שיקום מהיר - מים, חשמל, בתי מגורים, בתי ספר, פרנסה. בלי שינוי יומיומי בחיי תושבי עזה, שום פירוז לא יישמר לאורך זמן. כל אחד מהשלושה האלה הוא תנאי סף; יחד הם כמעט משוואה בלתי אפשרית.
ובכל זאת, יש גם סיכוי. אם החזרת החטופים תיצור רגיעה ממושכת, אם ישראל תדע לשלב בין ביטחון לשיקום, ואם וושינגטון תשכיל להפעיל לחץ עדין אך עקבי - אולי תתחיל להתגבש מציאות חדשה, יציבה יותר. לא שלום, לא פיוס - אלא עייפות ממלחמה שתהווה גורם משמעותי שיקבע את תרחישי ההמשך. לפעמים זה כל מה שצריך כדי להתחיל שינוי.
ביום שבו החטופים ישובו יהיה מותר לבכות, לחבק ולשמוח בלי חשבון, בלי תחזיות פסימיות, בלי ניתוחים פוליטיים ומדיניים קרים. זו תהיה שעת חסד נדירה. אבל כבר למחרת, המציאות תחזור לדרוש תשובות. השאלה הגדולה היא אם ישראל - אחרי שנתיים של כאב ואבידות - תדע להבחין בין סיום פרק לבין סוף סיפור. כי החטופים חוזרים, אבל עזה וישראל עדיין תקועות באותה חידה פתוחה.
התרעות פיקוד העורף