לדברי ד"ר הר-צבי, טראמפ הביא עימו לבית הלבן סגנון שונה, נעדר פוליטיקלי קורקט, שלא אחת קשה לצפות את הדברים שהוא אומר. אבל יש דבר אחד עקבי בתפיסתו וזה הרצון לסיים מלחמות ולקדם עסקאות כלכליות, כפי שטראמפ עצמו אומר לא אחת שהוא יודע לעשות עסקים יותר טוב מכולם. הביקור בישראל והפסגה במצרים היוו את גולת הכותרת של המאמצים שלו לסיום המלחמה בעזה ולהחזרת החטופים. ללא ספק מדובר בהישג המשמעותי ביותר שלו בזירה הבינלאומית מאז חזר לכהונה שנייה לבית הלבן.
טראמפ אינו נשיא של פרטים, אלא של תפיסות גדולות. לא בכדי הוא מדבר על החזון שלו לשנות את הארכיטקטורה המזרח תיכונית ולקדם הסדרי נורמליזציה בין ישראל למדינות בעולם הערבי והמוסלמי, מלבנון וסוריה ועד סעודיה ואינדונזיה. הסכמים שגלומים בהם עסקאות כלכליות עתירי הון, ובראשם המסדרון הכלכלי מהודו ועד אירופה, שאמור לעבור גם דרך מדינות המפרץ וישראל.
ההצלחה של הנשיא טראמפ להביא את ישראל וחמאס לחתום על עסקה לשחרור החטופים ולסיום המלחמה מהווה לתפיסתו את השלב הראשון והחיוני למימוש חזונו. טראמפ הצליח להוביל במהלך דיפלומטי מרשים את קטר, מצרים ותורכיה להפעיל מכבש לחצים על חמאס, כאשר במקביל הוא הפעיל את השפעתו על ראה"מ נתניהו, במטרה לגשר על הפערים בין הצדדים. למעשה, ניכר כי טראמפ לא בחל במאמצים כדי להשיג את העסקה. כך למשל, הוא הביע נכונות לקדם עם קטר, תורכיה ויתכן גם עם מצרים, הסכמים ביטחוניים וצבאיים מרחיקי לכת כדי לגייס אותם למאמץ להוביל את חמאס לעסקה, ובה בעת איפשר עפ"י הפרסומים לשליח המיוחד וויטקוף ולחתנו קושנר לנהל מו"מ ישיר עם חמאס, חרף העובדה שמדובר בארגון טרור רצחני.
השלב הבא עפ"י טראמפ אמור להיות השלמת תהליך החזרת כל החטופים ותחילת התהליך של שיקום עזה. מדובר בפרוייקט הנאמד בעשרות רבות של מיליארדי דולרים. לא בכדי טראמפ מנסה לגייס למהלך שורה ארוכה של מדינות ברחבי העולם. הפסגה בשארם א-שיח' היתה למעשה יריית הפתיחה הרשמית לתהליך. העובדה שאבו מאזן הוזמן לפסגה מעידה באופן ברור, כי למרות הצהרות נתניהו, הרשות הפלסטינית תהיה חלק מתהליך השיקום, גם אם לא תמלא תפקיד פעיל ומשמעותי בניהול הרצועה. עבור מנהיגי מדינות ערב קיימת חשיבות סמלית בעצם השתתפותה של הרשות בתהליך. הדבר יאפשר להם לשווק לדעת הקהל הפנימית את המסר, כי הם לא זנחו את החזון להקמת מדינה פלסטינית, גם אם בראייתם מדובר ברשות כושלת ומושחתת.
כל אלו עשויים לתפיסתו של טראמפ לסלול את הדרך למימוש החזון האזורי הגדול שלו, שבמרכזו נורמליזציה בין ישראל לסעודיה, אולי המדינה החשובה בעולם הערבי והמוסלמי. מן הסתם הסכם כזה יוביל לחתימה על שורה של הסכמים נוספים עם מדינות במזרח התיכון (לבנון, סוריה) ובעולם המוסלמי, כאשר אינדונזיה כבר מתחממת על הקווים.
ההתפתחויות האחרונות מייצרות עבור ישראל הזדמנויות חסרות תקדים, אך גם סיכונים משמעותיים. בראש ובראשונה בכל הקשור להחזרת כל 24 החטופים והחטופה. זו חייבת להיות המטרה הדחופה והחשובה ביותר של ישראל בטווח הזמן המיידי, שכן לא ניתן יהיה להשלים עם מצב בו לא כל החטופים יחזרו הביתה. הנשיא טראמפ אף נתן לכך ביטוי כאשר טען כי המשימה לא הסתיימה, והחללים לא הוחזרו כפי שהובטח. מעשית, ישראל חייבת לדרוש כי כל התקדמות במימוש ההסכם, ובכלל זאת בכל הקשור לשיקום הרצועה, לסיוע ההומניטארי, לשחרור גופות מחבלים, למתן חסינות לבכירי החמאס ולהמשך נסיגת צה"ל, יותנה בראש ובראשונה, במימוש החובה של חמאס להחזיר את כל החטופים. מדובר בתנאי הכרחי להתקדמות לשלבים הבאים בהסכם, שכל עוד הוא לא מתקיים, אסור לישראל להסכים להתקדם במימוש העסקה.
בטווח הארוך יותר, ישראל ניצבת בפני הזדמנות להתחיל בתהליכי השיקום של מעמדה בזירה הבינלאומית ולחמם מחדש את יחסיה עם מדינות השלום והנורמליזציה, נוכח הפגיעה בהם במהלך המלחמה. הפרסומים כי ההשתתפות של ראש הממשלה בפסגה בשארם א-שיח' התבטלה נוכח התנגדות תורכיה ומדינות נוספות משקפים זאת הלכה למעשה. שיחת הטלפון שנתניהו קיים עם הנשיא סיסי, בתיווכו וכנראה בלחצו של הנשיא טראמפ, היתה הראשונה ביניהם מאז פרצה מלחמת חרבות ברזל, ויש בה כדי להצביע מצד אחד על עומק המשבר בין המדינות, ומצד שני על ההזדמנות לתיקונו. לכך חשיבות רבה במיצוב מעמדה של ישראל באזור ב"יום שאחרי", ובגיבוש אסטרטגיה רחבה להתמודדות האיום הרב-מימדי מצידה של איראן, שכן המשטר הרצחני בטהראן לא זנח את האידאולוגיה שלו הקוראת להכחדתה של מדינת ישראל.