גינוסר הציג את תכנית הפעולה שמציע הארגון, הכוללת שלושה שלבים מרכזיים: ראשית, הקמת גוף ממשלתי אופרטיבי אחד שירכז את האחריות הכוללת לטיפול בתופעה. שנית, חקיקה ייעודית שתסדיר את ההתמודדות עם הברחות רחפנים. שלישית, חיזוק ההתיישבות בגבולות, ובפרט הפיכת שטחי אש לשטחי חקלאות ישראלית – מתוך תפיסה כי נוכחות אזרחית-ציונית לאורך הגבול היא גורם מייצב וביטחוני.
לדברי גינוסר, "ההתמודדות לא יכולה להישאר מפוצלת בין גופים. מדובר באיום אסטרטגי מתהווה, לא רק פלילי. זהו אתגר שמצריך תגובה מערכתית, חכמה ומיידית".
סון הר מלך הדגישה את הצורך בהגדרת סמכויות ברורה בין הגופים השונים: "אנחנו צריכים לדעת מי אחראי על מה. מי אמור לטפל בהיבט הצבאי, מי במשטרתי, מי בשב"כ. האם קיימת בכלל מסגרת חוקית ברורה לפעילות הזו? ואם לא – האם נדרש שינוי חקיקה שיאפשר תגובה מיידית וחסרת סיכון משפטי לכוחות שפועלים בשטח?".
בנוסף, היא התייחסה להיבט החקיקתי הרחב יותר: "כיום מסתובבות שלוש הצעות חוק שונות שנוגעות לתחום הזה — אחת עוסקת ברישוי ופיקוח על רחפנים, אחת במאבק במבריחים עצמם, והשלישית מאפשרת התמודדות טכנולוגית עם הרחפנים. שלושת החוקים האלה יחד יוצרים את מארז הכלים שיאפשר למדינה להתמודד באמת עם התופעה הזאת, אם רק נדע ליישם אותם ולתאם ביניהם".
בסיום דבריה אמרה: "אני מודאגת מאוד, לא רק מהתופעה עצמה, אלא בעיקר מהבחירה שלנו כמדינה לא לראות. להתעלם, לדחות, להמתין. במקום לראות את הסכנה בזמן, אנחנו שוב מגיעים אליה מאוחר מדי".
התרעות פיקוד העורף