טראמפ, שברחובות אמריקה מתואר לעיתים כטרקטור ללא רישיון, מגיע למזרח התיכון עם כף דחפור, נהג שכור לפי שעה ומד רווח פוליטי שדופק מהר. השאלה כבר אינה אם “עוד סיבוב” אפשרי, אלא כמה זמן מבזבזים על העמדת פנים שהוא בכלל על השולחן.
כאן נכנסת ההזמנה לשארם א־שייח'. זו לא הזמנה בסגנון “תבוא אם בא לך”, אלא קריאה להופיע לדיון שבו מתרגמים כותרות למנגנונים. ההיעדרות מנימוקי קדושת חג או מן הטעם הקואליציוני אולי הגיונית ביומן מפלגתי, אך בדינמיקת פסגה היא שקולה לכיסא ריק.
כשיש מתווה פתוח ויד “מופקדת” שכותבת סעיפי משילות, ביטחון ושיקום – מי שמגבש בפועל קווי אפס, מתאר פרקי פיקוח על מעברים ומסמן טווחי זמן לפירוז, הוא זה שנמצא בחדר. מי שנעדר, מסתפק אחר כך בפרשנות על מה שהוחלט.
התרעות פיקוד העורף