עם זאת, נראה, כי טראמפ בהחלט מבין כי כל עוד יישארו חטופים בעזה וחמאס ימשיך להפגין משילות ברצועה, יהיה קשה עד בלתי אפשרי להתקדם באופן מעשי לשלב השני של שיקום הרצועה במעורבות מדינות המפרץ העשירות וקידום הסכמי נורמליזציה חדשים.
ביטוי לכך ניתן בצו שטראמפ פרסם זמן קצר לאחר ניסיון הסיכול בקטר ולפיו ארה"ב תעניק לקטר ערבויות ביטחוניות בכל מקרה של תקיפה נגדה, ובשיחות המתנהלות עם תורכיה למכירת מערכות אמל"ח מתקדמות, ובכלל זאת מטוסי קרב מתקדמים מדגם F35. זאת, כנדבך מרכזי במאמצים שלו לגייס מדינות אלו להוביל את חמאס להסכים לעסקה לשחרור החטופים, כמו גם בהמשך לשורת העסקאות בהיקפים של כ-3 טריליון דולר עליהן הוא חתם במהלך ביקורו בקטר, סעודיה ואיחוד האמירויות בחודש מאי האחרון.
חשוב לציין, כי למרות שבעבר יורש העצר הביע רצונו לחתום על ברית הגנה עם ארה"ב, יתכן כי בסופו של יום הוא ייאלץ להסתפק בהסכם הגנה. זאת מכיון שע"פ החוקה האמריקנית, נדרש רוב של שני-שלישים בסנאט כדי לאשר ברית הגנה. המשמעות היא שטראמפ זקוק לגייס לפחות 15 סנטורים דמוקרטים שיתמכו בכך, יעד שאפתני ביותר, נוכח הקיטוב הפוליטי הקיים כיום בארה"ב, כמו גם העובדה כי חלק מהסנטורים הדמוקרטים חשים תיעוב כלפי יורש העצר הסעודי. על כן, קשה לראות כיצד טראמפ משיג זאת, בייחוד אם בן סלמאן לא יהיה מוכן לקדם את הנורמליזציה בתמורה לכך.
בהקשר זה חשוב להזכיר, כי סעודיה שבה והדגישה מאז פרוץ המלחמה, כי היא עודנה מוכנה לקדם את הנורמליזציה עם ישראל. עם זאת, בית המלוכה הסעודי הציב לכך שני תנאים - סיום המלחמה והתקדמות בנתיב להקמת מדינה פלסטינית. על כן, נראה כי גם אם המלחמה אכן הסתיימה, ללא נכונות של ראש הממשלה נתניהו להצהיר לפחות על אופק מדיני לפלסטינים, קיימים סימני שאלה רבים האם יורש העצר הסעודי יהיה נכון ומסוגל להתקדם לעבר נורמליזציה.
התפתחויות אלו מציבות בפני ישראל הזדמנויות ואתגרים בו-זמנית. מצד אחד, ניצבת האפשרות להשתלב בהסדרים האזוריים שמקדם הנשיא טראמפ ולחתום על הסכם נורמליזציה היסטורי עם סעודיה. זאת, באופן שיוביל למעשה לשינוי הארכיטקטורה המזרח התיכונית, ויהווה מכפיל כוח מדיני, ביטחוני וכלכלי בהתמודדות כנגד האיום הרב-מימדי מצידה של איראן.
מהצד האחר, קיים חשש כי ההסכמים הבילטראליים בין מדינות ערב לארה"ב עלולים להוביל לירידה באטרקטיביות לקדם הסכמי שלום עם ישראל בתמורה לתמורות ביטחוניות וכלכליות מארה"ב. זאת, נוכח ההבנה של מדינות ערב כי הן יכולות לקדם הסכמים אלו ללא צורך לשלם במטבע הישראלי.
ישראל אף ניצבת בפני אתגר לשמר את יתרונו האיכותי של צה"ל (QME) נוכח החשש, כי ההסכמים עם מדינות המפרץ ותורכיה עלולים לכלול גם מערכות אמל"ח מתקדמות. מעבר לכך עולה אף השאלה לגבי שדרוג המעמד של תורכיה וקטאר והתפקיד שהן אמורות למלא בשיקום עזה ובאזורים אחרים כגון סוריה, באופן העלול לאתגר את האינטרסים של מדינת ישראל.
נוכח זאת, ישראל צריכה לגבש מדיניות שתאפשר לה לקטוף את הפירות המדיניים של ההצלחות הצבאיות בשנתיים האחרונות ולוודא כי היא משתלבת במאמצים האזוריים של הנשיא טראמפ. בראש ובראשונה, נדרש מראש הממשלה נתניהו לפעול להחזרת כל 18 החטופים, שכן זו חייבת להיות מטרת העל המיידית והחשובה ביותר, ואסור לישראל להסכים לכל מצב אחר.
מעשית, יש להעביר לכל הצדדים את המסר - במילים ובמעשים - כי ישראל לא תהיה מוכנה להמשיך במימוש העסקה ובוודאי לא להתקדם לשלב השני כל עוד לא יחזרו כל החטופים.
התרעות פיקוד העורף