אלא שהסוגיה כאן אינה משפטית. למרות שעמית, שנכח בדיון בכנסת, לא הוציא הגה מפיו, קשה היה להתעלם מהעובדה שבימים אלה הוא שמנהיג את האופוזיציה. יחד עם היועמ"שית המסרבת ללכת, ממשיכים השניים לטמון ידיהם יותר ויותר בבוץ הפוליטי, ורק בצד אחד שלו.
תמיד. בכל סוגיה ובכל מצב. האופוזיציה ואלה שמחזיקים בעמדותיה מאוד מרוצים מהמצב הקיים והרוח הגבית של השניים במהלכיהם נגד הממשלה ובעד יריביה. אבל גם עליהם להודות שאין לכך שום קשר לחוק או משפט.
לא תמיד הצליחו השניים להקשות על עבודת הממשלה, ודאי לא להפילה, אבל בדבר אין ספק שהם הכי קרובים: חוק הגיוס. דיון שנכפה על הממשלה בעיצומה של מלחמה, כשהנושא טעון מאי פעם, חוצה גם את הקואליציה עצמה, ומעורר את זעם הציבור יותר מכל דבר אחר.
וכל זה כשבג"צ לא מאפשר שום דחייה ואף עיכוב, וכשהיועמ"שית נושפת בעורפו של צה"ל ודורשת לראות מעצרים והעמדות לדין, ומודיעה מראש שלא תאשר שום חוק גיוס שהממשלה תנסח ולא משנה מה יהיה כתוב בו.
נתניהו שאל אתמול את ביסמוט בפגישתם מה לוח הזמנים לחקיקה. חודש, ענה לו יו"ר הוועדה. אם יצליח לעשות שינוי, עם חוק היסטורי, תוך חודש, תהיה זו דרמה של ממש. באופוזיציה ימשיכו לצעוק אבל לראשונה יהיה סיכוי של ממש לראות התייצבות גבוהה של חרדים בבקו"ם. אם זה יקרה מתברר עד כמה היה חשוב לאותם צעקנים הגיוס. ועד כמה היה זה עוד קרדום לחפור בו, בדרך להפלת הממשלה.
התרעות פיקוד העורף