זו הפעם הראשונה מאז נבחר הרצוג לנשיא המדינה שהוא לא היה בוז'י המבוהל והמפוחד, החושש ממה יאמרו עליו. הוא הרים את קולו, הישיר מבט, והיה לו ניצוץ של רמבו בעיניים. חברי הכנסת מהאופוזיציה שלא גורשו על ידי אוחנה מהאולם פצחו במחיאות כפיים סוערות. החיוך הקטן של נשיא העליון עמית התרחב. אוחנה נראה המום, כאילו חטף אגרוף בלסת. וזו הייתה רק ההתחלה.
חברי הכנסת של הליכוד לא ידעו את נפשם. המאבק של מכונת הרעל להקטנת השופט עמית והפיכתו לאויב הדמוקרטיה הישראלית ספג שתי בומבות שיהיה קשה להתאושש מהן. בעוד אוחנה יושב בחוסר נוחות על כיסא יו"ר הכנסת, הוא הזמין את יו"ר האופוזיציה לפיד לנאום. לפיד בקולו הרועם בז לאוחנה והגדיר אותו פעמיים כיו"ר של חצי הכנסת. אוחנה התפלץ והזהיר את לפיד שאם יגדיר אותו ככה פעם נוספת הוא יוצא מאולם המליאה.
חברי הכנסת, שכל קשר בינם לבין תפקידם המכובד מקרי, ניהלו בין לבין קרבות מילוליים מלוכלכים, מתובלים בניבולי פה, בעוד ביציעי הכנסת יושבים בני משפחות חללים וחטופים, הבעת פניהם מביעה תדהמה מהאירוע מעורר הסלידה שמתרחש לנגד עיניהם.
ואני יוצא פה בפנייה אישית למר אוחנה, יו"ר הכנסת: ארבעה סמלי שלטון הכניסו לך אגרוף בפומבי באירוע שהיית אמור לנהל בצורה מכובדת כיאה למעמד. פתחת רע את האירוע כשלא ציינת את תוארו של יצחק עמית וזכית ממנו ל"אגרוף" בצורת חיוך קטן מלא בוז. בהמשך חטפת מנשיא המדינה הרצוג, אחר כך המנהיג הנערץ עליך השחיל לך מכה כואבת, כשהכריז שעמית הוא "נשיא בית המשפט העליון", ואת המכה האחרונה נתן לך יו"ר האופוזיציה לפיד, כשהגדיר אותך "יו"ר של חצי הכנסת". כמה עוד יכול בן אדם לספוג? ניהול האירוע בכנסת היה מביש ומבזה. נכשלת, אוחנה, לך הביתה לבעלך וילדיך ושחרר אותנו מנוכחותך על מושב יו"ר הכנסת.
התרעות פיקוד העורף