"שלוש שנים הם בממשלה הזו, וחוץ מלפגוע באנשים הם לא עושים כלום. השרה למעמד האישה לא הרימה שום יוזמה משמעותית למען הנשים. אני חברה בוועדה למעמד האישה, אין שם כלום. כלום. ואני כבר לא מדברת על זה שמאי גולן אמרה ללהט"בים שהם שמאלנים ולא העבירה להם תקציבים. אז תקבלו ביקורת ותתמודדו איתה. ביקורת זה לא קללות ולא ירידה אישית שכולה עלבונות ורעל. אנשים אומרים, אבל גם את עונה להם, ואני אומרת, אני אמשיך לענות להם, אני לא ממצמצת מולם, ואם הם חושבים שהם ינצלו את הבמה החשובה בכנסת כדי להשתלח בי אישית, אז הם טועים".
"אנשים אומרים לי, אבל גם את צועקת, גם את אמרת על ביבי שהוא שקרן, מבוגר, אבל זו אמת. ממתי מבוגר זו קללה, וביבי באמת שקרן בן שקרן, אפילו השותף שלו אמר את זה. ולמה לגברים אף פעם לא אומרים, למה אתה צועק? הרי מלא גברים צועקים על הפודיום. כשאומרים לי שזה קרה בגלל שאני צועקת, זה מכווץ לי את הבטן, כי זה כאילו, באיזו חוצפה את בכלל עונה לו. הייתי בסיור במקלט לנשים מוכות, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות דיברתי עם הנשים ושאלתי, איך המשפחה שלך קיבלה את זה שהבעל הרביץ לך. אחת מהן אמרה, מירב, כשהוא היה מרביץ לי הייתי מתקשרת לאמא שלי, ואמא שלי אמרה, אבל למה היית צריכה לעצבן אותו? למה את מביאה אותו למצב שהוא צועק עלייך?".
היא תמיד הייתה, ובכן, מירב בן ארי. מישהי קצת אחרת, ישירה, תקיפה, דעתנית, לא דופקת חשבון. הלשון שלה חדה, אבל לא משתלחת. הסגנון שלה ישיר, לעיתים בוטה, אבל היא נטולת פאתוס שכה מאפיין את נאומי הכנסת, פיה וליבה שווים, ואף שהיא אופוזיציה לוחמנית, היא אהודה גם על רבים מחברי הקואליציה.
המלחמה הסתיימה לעת עתה, החטופים החיים שבו לגבולם, אבל לבן ארי בטן מלאה על התנהלות הממשלה בתקופה שקדמה לכך. "כל מה שנרשם ביעדים לא הושג", היא אומרת בכאב. "החטופים החיים חזרו, אבל רבים יותר נכנסו חיים לרצועה ונרצחו בה. אז נכון שהחזרנו, אבל יכולנו להחזיר יותר. אפשר היה לנהל את המלחמה אחרת. ויש לנו ראש ממשלה שעד היום לא ביקש סליחה ולא לקח אחריות למרות ההתנהלות שלו בשנים שקדמו למלחמה כשהוא היה הגורם הישיר להתעצמות חמאס. לכן הוא מטרפד כל ניסיון להקים ועדת חקירה ממלכתית ומבלבל את המוח בכל מיני הצעות מקבילות של הקואליציה. אבל הוועדה הזו תקום על אפו ועל חמתו".
התרעות פיקוד העורף