בנוסף, כוחות אמריקאיים הפועלים תחת פיקוד אזורי משתלבים במערך הבקרה והכיוון מול צה״ל, כאשר ישראל שומרת לעצמה את האחריות על בדיקות ביטחוניות וסינון מטענים.
המרכז החדש מסמן שינוי בגישת הקהילה הבינלאומית כלפי עזה - מניהול סיוע חירום למעורבות מתמשכת בניהול ובבקרה. אף שישראל שומרת על סמכויות הביטחון, ברור כי חלק מהשליטה המעשית בתהליך עובר לידי הגורמים הזרים.
בפועל, ההנחיות המבצעיות לשיירות ההומניטריות עוברות דרך חדר בקרה משותף, ופריסת המשאבים מתואמת לפי דחיפות אזרחית ונתוני כושר הקליטה בשטח; הדפוסים הראשונים מצביעים על עלייה הדרגתית בהיקפי השילוח - אך עדיין מתחת ליעדים שהוגדרו במתווה הפסקת האש.
במסגרת זו, נמסר כי מדינות פוטנציאליות לשילוב בכוח מציבות תנאי סף של הפסקת לחימה מלאה לפני הצבת כוחם, לרבות התחייבויות הגנה ושיתוף מודיעיני בין-מדינתי. אחת המדינות שהוזכרו ציינה מפורשות כי לא תשלח חיילים טרם יובטח שקט מוחלט, מה שמחדד את התלות בין ההתקדמות המדינית לבין היתכנות הכוח הרב-לאומי.
במערכת הביטחון ובדרג במדיני בישראל עוקבים בדריכות אחר ההתפתחויות. גורמים ישראלים מציינים כי המעורבות ההולכת וגוברת של מדינות זרות עלולה לפגוע בחופש הפעולה של ישראל, במיוחד אם המנגנון הבינלאומי ימשיך להתרחב גם לתחומים ביטחוניים.
“אנחנו רואים תהליך של ניהול חיצוני של הרצועה,” אומר גורם ישראלי בכיר. “האתגר הוא לשמור על שליטה וביטחון, מבלי לעכב את הסיוע ההומניטרי והמאמצים לשיקום". במישור המדיני מדגישה ישראל כי היא תומכת בשיתופי פעולה בינלאומיים לשם סיוע לאוכלוסייה בעזה, כל עוד נשמר חופש פעולה ישראלי בשטח.
עם זאת, ההתארגנות החדשה מעוררת שאלות לגבי מאזן הכוחות וההשפעה על היום שאחרי. בדיונים הפנימיים נבחנות נוסחאות שיבטיחו כי כל כוח ייצוב עתידי יפעל בתיאום הדוק עם ישראל ומצרים, תוך שמירה על זיקות הפיקוד ועל מנגנוני תיאום ביטחוני קיימים.
התרעות פיקוד העורף