ישנה נקודה חשובה מאוד: כל אדם יכול לפנות לנשיא המדינה בכדי לתמוך בבקשת חנינה או להתנגד לה – אך לא כל אדם יכול לפנות אל נשיא המדינה בכדי לפתוח בהליכי חנינה. מי שיכול לפנות אל הנשיא זה מבקש החנינה בלבד. הוא יכול לעשות את זה בעצמו, באמצעות בני משפחתו מדרגה ראשונה – או באמצעות עורך דין.
המשמעות היא כי למרות המשקל הנכבד שיינתן לבקשה רשמית של נשיא ארה"ב לתת חנינה לנתניהו – בלי שנתניהו עצמו יפנה אל הנשיא בבקשת חנינה, שום דבר לא יתקדם. לא יעזרו פניות השרים, חברי הכנסת – ואפילו טראמפ. יום אחד נתניהו יצטרך לקום בעצמו ולבקש מהנשיא לתת לו חנינה, או שהוא לא יקבל אחת כזאת לעולם.
עקרונית, על פי המדיניות הנהוגה, נשיא המדינה ידון בבקשת חנינה רק כאשר הסתיימו כל ההליכים המשפטיים – אלא שפרשת קו 300, במסגרתה אנשי שב"כ הרגו מחבלים וקיבלו חנינה לפני שהוגש נגדם כתב אישום, היא תקדים שמסייע לנתניהו. עקרונית, בג"ץ קבע במסגרת הפרשה כי לנשיא יש סמכות לחון אדם בטרם משפט – והחנינה יצאה לפועל.
עם זאת, הסיפור של נתניהו אינו דומה לפרשת קו 300 ולו מהסיבה שנגד נתניהו ישנו משפט מתנהל. מי שיתנגד לחנינה יאמר כי חנינה בחקירה משטרתית היא דבר אחד – בעוד חנינה לאחר הגשת כתב אישום וניהול פרשת התביעה היא דבר אחר בתכלית.