לייטר התייחס גם לעסקאות הנשק שמקדמת וושינגטון עם מדינות ערב שונות. בניגוד לחששות שעלו בישראל במהלך השנים, הוא קבע כי העסקאות הללו אינן פוגעות בעליונות הצבאית של ישראל, וכי ארצות הברית פועלת תוך שמירה על המחויבות לביטחון ישראל. עם זאת, הוא הדגיש שכל עסקת נשק או מהלך מדיני במזרח התיכון חייבים להיבחן בנפרד, על סמך השאלה המרכזית: האם הוא תורם לביטחון ישראל או עלול לסכנו.
לדבריו, ישראל עוקבת מקרוב אחר פתיחת הדלת האמריקאית ליוזמות אזוריות חדשות, אך מבקשת לוודא שכל צעד יתחשב במציאות הביטחונית המורכבת. “כל מקרה צריך להישקל לגופו”, אמר לייטר, והבהיר כי המבחן היחיד שנמצא לנגד עיניה של ירושלים הוא שמירה על ביטחון המדינה ויתרונה האסטרטגי באזור. "היינו מעדיפים שטורקיה לא תקבל F-35 מארה"ב. אנחנו לא חושבים שזה משהו חיובי כרגע. אבל ארצות הברית תקבל את ההחלטה בהתאם", אמר.
לייטר מתייחס גם לדיון הפנימי בארצות הברית, ובפרט לקולות האיזולציוניסטיים בחוגי הימין, שמבקשים לצמצם את מעורבות וושינגטון במזרח התיכון. הוא נמנע מלהפוך את המחלוקת לאישית ומדגיש כי מבחינתו יש לעסוק במדיניות בלבד. לדבריו, לארצות הברית יש אינטרסים ברורים באזור, וישראל היא אחת מבעלות־הברית המרכזיות המקדמות אותם. “מעולם לא ביקשנו חיילים אמריקאים על הקרקע,” הוא אומר, ומזכיר את היקף שיתוף הפעולה הביטחוני — מכיפת ברזל ועד נתוני הקרבות של מטוסי F-35 — שמספק לארצות הברית ערך מודיעיני ואסטרטגי משמעותי.
בהמשך הוא מתאר את ההיגיון המוסרי והלאומי שעומד מאחורי הדרישה להחזיר לא רק את החטופים החיים, אלא גם את גופות הנרצחים. לייטר מדבר על החובה היהודית לזהות, לסמן ולהחזיר כל אדם לבני משפחתו, ומדגיש כי “יהודים משמעותיים בחיים ובמוות”. בהקשר זה הוא מזכיר את המציאות בשטח: הצורך בפתרון מוסכם עם מצרים לגבי רפיח ומסדרון פילדלפי, תוך יצירת מנגנוני פיקוח חדשים שימנעו מחמאס להתחמש מחדש. לדבריו, עבר זמן רב מדי מאז שנפגשו נשיא מצרים א־סיסי וראש הממשלה נתניהו, והוא סבור כי הגיע הזמן לשיחות ישירות בין ירושלים, קהיר ו-וושינגטון כדי להסדיר סוגיות שנותרו פתוחות באזור.
התרעות פיקוד העורף