יוזם ההצעה ח"כ רביבו הציג את הרציונל שמאחורי הצעתו - הפרדת הכובעים בין תפקיד הייעוץ לממשלה לבין סמכות התביעה, זאת כדי לטפל בניגוד העניינים המובנה כיום מהחזקת שני התפקידים בידי גורם אחד כאשר היועץ המשפטי לממשלה משמש מחד כעורך הדין של הממשלה ומאידך כראש התביעה הכללית שאמור להורות על פתיחה בחקירה. לדבריו, המהלך נועד לחזק את אמון הציבור בנבחריו ובמערכת אכיפת החוק, ולמנוע מצבים שבהם היועמ"ש נדרש להכריע בענייניהם הפליליים של גורמים עימם הוא עובד באופן שוטף וצמוד.
על פי נוסח ההצעה ועדת בכירים בת שלושה חברים - שופט עליון בדימוס, יועמ"ש לממשלה לשעבר וסנגור פרטי, תהיה הגוף המאשר כל החלטה של פרקליט המדינה לפתיחה בחקירה או העמדה לדין של נבחרי הציבור. הוועדה תמשיך לדון בהצעת החוק ובהצעות זהות שהונחו על שולחן הוועדה ותקדם את החוק לקראת העברתו במליאת הכנסת בקריאה הראשונה.
סער טוען שכשמונתה לתפקיד, בהרב-מיארה לא התנגדה לפיצול תפקיד היועמ"ש: "החקיקה הזו הייתה צריכה להיות של הכנסת הקודמת. היה סיכום בהסכמים הקואליציוניים באופן עקרוני על הפיצול. בעקבות הזאת ובטרם מונו גם היועמ״שית המכהנת וגם פרקליט המדינה הבהרתי להם שאני מתכוון להוביל את המהלך הזה במיידי. בניגוד לעכשיו אני לא זוכר התנגדות שלהם".
עוד הוסיף סער: "אין כמעט אף אדם בעולם שנותן את הייעוץ המשפטי לממשלה, לא משנה באיזו מערכת משפט, שיכול לתפוס שאדם שנותן את הייעוץ המשפטתי לממשלה - למרות שגם הדבר הזה התעוות בשנים האחרונות - הוא גם האדם שמורה על חקירה או על העמדה לדין או על עסקת טיעון או על עיכוב הליכים, של חברי הממשלה או של ראש הממשלה".
סער הרחיב לגבי מה שכינה כ"סוגיית ריכוז הכוח הקיצוני בידי גורם בלתי נבחר" ביחס לתפקיד היועמ"ש: "העוצמה שצבר המוסד הזה לאורך השנים ולשלבים מסוימים בהתפתחות של הדמוקרטיה הישראלית, היה לזה צדדים חיוביים, אבל זה הפך להיות דבר קיצוני מאוד".
סער פירט: "השליטה במנגנון של היעוץ המשפטי של משרדי הממשלה, ואגב זה לא רק משרדי הממשלה, זה כל השירות המשפטי הציבורי המשפטי למעשה, זה כולל חברות ממשלתיות". הוא הדגיש: הדבר הזה הביא בעצם לביטול עצמאותם של היועמצים המשפטיים במשרדי הממשלה שכדבר שבשגרה, אם הם צריכים לתת חוות דעת מסוימת אבל חוות הדעת של היעוץ המשפטי לממשלה שונה - הם מתיישרים לפיה".
סער הביא דוגמה נוספת: "שליטה בחקיקה הממשלתית - אין אח ורע לדעתי בעול כולו, למה שקרה במדינת ישראל כשאר למעשה, היעוץ המשפטי לממשלה הקנה לעצמו זכות וטו על חקיקה ממשלתית, כי אתה לא יכול אפילו לפרסם תזכיר של חוק ממשלתי, בלי הסכמת היעוץ המשפטי לממשלה".
דבריו של סער הציתו עימות מתוקשר עם יש עתיד, שותפתו לשעבר בממשלת השינוי. מהמפלגה נמסר: "גדעון סער שוב משקר. ההצעה שהייתה חלק מההסכמים הקואליציוניים אינה דומה אפילו לנוסח ההרסני שמונח כעת בוועדת החוקה”. הימין הממלכתי השיב בחריפות: "ללפיד אין מושג על מה הוא מדבר. לא הייתה שום הצעה סגורה בהסכמים הקואליציוניים - שר המשפטים הוסמך להביא הצעה לממשלה".
בסיעתו של סער אף הפנו לסעיף 26 בהסכם הקואליציוני בין יש עתיד לתקווה חדשה, בו נכתב: הצדדים מסכימים על הצורך לפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, ושר המשפטים יביא הצעה לאישור הממשלה לפני קבלת החלטה.
יש לציין כי בממשלת השינוי הושג סיכום פוליטי בין תקווה חדשה ליש עתיד ולימינה לבחינת פיצול תפקיד היועמ״ש. ההסכמה העקרונית כללה את העיקרון שלפיו יש להפריד בין שני הכובעים: ייעוץ משפטי לממשלה מצד אחד וניהול מערך התביעה הכללית מצד שני. בהתאם להסכם, סער קיבל סמכות לגבש הצעה רשמית ולהביא אותה לאישור הממשלה.
בפועל, המהלך התקדם בעיקר ברמת דיונים מקצועיים והכנת מסמכי מדיניות, אך לא הגיע לשלב הצעת חוק ממשלתית מלאה ולא לאישור במליאת הממשלה. חילוקי דעות בקואליציה , לצד הקדמת הבחירות , עצרו את התהליך, והוא נותר ככוונה שלא מומשה.
הדיון הנוכחי מחזיר לקדמת הבמה את אחת הסוגיות הרגישות במערכת המשפט: האם לפצל את התפקיד, באיזה מודל, ומה יהיו ההשלכות על עצמאות התביעה ומאזן הכוחות בין הדרג הפוליטי למערכת אכיפת החוק. חוות דעת שנמסרה אתמול לוועדה התריעה מפני פגיעה חמורה בעצמאות התובע הכללי אם ההצעה תאושר בנוסח המוצע.
התרעות פיקוד העורף