נשים בשבר גדול
"פגשתי את נשות ישראל בשבר הכי גדול, ברגעים הכי קשים בחייהן", היא אומרת, "והיה לי חשוב שיבינו שיש להן כתובת. רציתי קודם כול ליצור אצלן תחושה שאני פה למענן, לבנות אמון עם המשפחות של קורבנות הטבח ובהמשך עם נשות אנשי המילואים. להן אמרתי: תפתחו חמ"ל אצלי בלשכה, אנחנו עושות את זה יחד. וכך היה. חלק מהזמן, אגב, גם בן זוגי היה במילואים, והרגשתי שהן מדברות מגרוני. אבל הכרזתי מייד שאני מוותרת על כל מענק ותוספת, שאני לא לוקחת שקל אחד, כדי שלא יחשבו שאני במאבק הזה בעצם למען עצמי".
כשאלמנות המלחמה החלו להגיע ללשכתה ולחדר הוועדה, מספרת תמנו שטה, הן היו נבוכות והתביישו לבקש עזרה: "אמרתי להן: 'תרימו את הראש, אתן לא צריכות להתבייש בשום דבר'. רציתי שיבינו שיש להן זכות עמידה, שהן מבקשות את מה שמגיע להן, את מה שהמדינה חייבת לתת להן אחרי ששילמו מחיר כבד כל כך".
כשגילתה שילדי הנופלים אינם זכאים לסיוע במימון קייטנות – נאבקה כדי שזה ישתנה. כך גם נאבקה על פיצוי אלמנות המלחמה בגין אובדן ההכנסה שלהן ועל מניעת פיטוריהן. "נוצר מצב אבסורדי שבו ציפו מהאלמנות לחזור תוך חודש לעבודה", היא אומרת. "לרבות מהן יש ילדים קטנים בבית, וזה היה פשוט בלתי אפשרי עבורן. הפיצוי המסורתי לאלמנות הוא על אובדן הכנסת הבעל שנפל, אבל צריך לזכור שמדובר בבתים שהתרגלו לחיות משתי משכורות – ולאלמנות האלה, שנלחמות על חיי הילדים שלהן, מגיע פיצוי גם על אובדן ההכנסה שלהן עצמן. אז ביקשנו פיצוי לשנה וקיבלנו פיצוי לשלושה חודשים, אבל זו התחלה. אני מקווה שמשרדי הממשלה הרלוונטיים יבואו לקראתנו וזה יקרה".
בין הישגיה היא מונה גם את הסיוע למשפחות אנשי מילואים שנפצעו ולגרושות של חללי המלחמה, את ההכרה בהורי החטופים הבוגרים והסיוע להם ואת הסיוע למשפחות החטופים שלהן ילדים קטנים.
יש גם יעדים שלא הושגו. למשל, הגדלת המענקים לפדויי השבי והכרה בהם כבעלי 100% נכות. "הבאתי הצעת חוק לתת מענקים של ארבעה מיליון שקלים לחטופים ששבו", תמנו שטה אומרת. "זה מגיע לכמה מיליארדים בסך הכול וזה חייב לקרות. כי המצב הזה, שבו חטופים חוזרים הביתה מהשבי וזקוקים לתרומות מהציבור, הוא מצב מביש, זה אות קלון לכולם. כך גם העובדה שמכירים להם ב-50% נכות והם צריכים להוכיח שמגיע להם יותר. זה לא יעלה על הדעת". לדבריה, החוכמה היא לזהות את המקומות שבהם צריכים עזרה, "לשמוע מהאנשים האלה מה מפריע להם ביום-יום, ולשם להיכנס ולסייע".
ח"כ תמנו שטה פעלה גם למען הכרה בפשעי המין שבוצעו בשבעה באוקטובר 2023 כנשק מלחמה. רגע לפני סיום כהונתה נסעה לפריז לכינוס של קואליציית הנשים "אלנט", שבו הציעה להקים נציבות בין לאומית למאבק באלימות מינית כנשק מלחמה באזורי קונפליקט. היא מאמינה שנציבות כזאת, שתקיים בקרה וניטור של המתרחש באזורי מלחמה, תכפה על המוסדות הבין לאומיים לפעול: "הם כבר לא יוכלו לומר 'לא ידענו', או להטיל ספק. בעיני רוחי אני רואה גוף גדול, שמורכב מנציגויות מכל העולם, וכמובן מהאזורים המדוברים, ויהיה מקובל על ארגונים כמו האו"ם, ויכיר בפשעים האלה.
חזקות ולוחמות
במפגשי הוועדה השתתפו בשנתיים האחרונות שורדות טבח שבעה באוקטובר, פדויות שבי, אלמנות, אימהות לפצועי המלחמה, נשות מילואימניקים ונציגות ארגוני הנשים האזרחיים. הוועדה אכן הצליחה לקדם במהלך הקדנציה שלה מענים בתחומי השיקום, התמיכה הכלכלית וההכרה הציבורית בנפגעות המלחמה ובמשפחות הלוחמים, וחלק מהפתרונות כבר מיושמים, אולם המציאות, כידוע, רחוקה מלהיות ורודה.
מצב הנשים בישראל 2025 רע. מספר רציחות הנשים עלה, וארגון ויצו טען לאחרונה שהממשלה לא סופרת נשים, ולכן לא מספקת נתונים על מקרי האלימות נגדן.
"בזמן המלחמה, נושאי השגרה, כמו אלימות כלפי נשים, נדחקים הצידה, אף שזה חירום. אבל המשכנו לקיים דיונים גם בנושא הזה. הייתה קפיצה במספר מקרי האלימות עם נשק כלפי נשים, ולמרות שהתברר שהנשק ברובו לא היה חוקי, עדיין נשאלת השאלה למה מסתובב כל כך הרבה נשק בחוץ. כשהבנו שכל רופא יכול לתת לאדם אישור לנשיאת נשק, הובלנו מגבלה שלפיה רק רופא משפחה שמכיר את האדם יוכל לספק אישור כזה. פעלנו גם לחיזוק הממשק בין האגף לרישוי כלי הירייה ובין לשכות הרווחה והמשטרה. ועדיין, לצערי, האיזוק האלקטרוני מופעל כיום רק על 39 גברים, למרות שיש יותר מ-100 בקשות להפעלתו. המשמעות היא שחיי הנשים האלה בסכנה ברורה ומיידית, זו פצצה מתקתקת. האלימות כלפי נשים היא מגפה, ולא הגענו למצב שבו אנחנו יכולים לומר 'עשינו הכול'".
התרעות פיקוד העורף