במערכת המדינית בישראל מעריכים כי בימים הקרובים תימשך ההתדיינות בין ירושלים לוושינגטון סביב פרטי התכנית והיישום בשטח, לצד המשך המעקב אחר השלכות ההחלטה בזירה האזורית והבינלאומית.
מאחורי הניסוח הממלכתי מסתתרת אמת פוליטית פשוטה: לצד המסר המתחנף לוושינגטון, ראש הממשלה מנסה למכור לציבור, ובעיקר לבייס הפוליטי שלו, רגע של מבוכה אסטרטגית, או, לכל הפחות - רגע של אי ודאות גדולה - כאילו היה הישג היסטורי.
מועצת הביטחון אמנם אימצה את תכנית 20 הנקודות של טראמפ, הכוללת כוח בינלאומי בעזה ו"נתיב למדינה פלסטינית", אבל לשכת נתניהו בוחרת להדגיש רק את החלקים הנוחים – פירוז, מיגור גורמים קיצוניים, הרחבת הסכמי אברהם וברית ארוכת- טווח עם ארצות הברית.
בהודעה הרשמית מודגשים "האומץ והמסירות של חיילינו הגיבורים" והמאמץ הדיפלומטי של טראמפ שהביא, לדבריהם, "להחזרת כל החטופים החיים ורוב החללים". אחר כך מגיע רצף מחמיא במיוחד לנשיא האמריקאי: תכניתו "תוביל לשלום ולשגשוג", היא "מתעקשת על פירוז מלא", תרחיב את מעגל השלום ותבסס "ברית ארוכת-טווח עם ארצות הברית". ישראל, כך נטען, "מושיטה יד לשלום ולשגשוג לכל שכנותיה" וקוראת להן לנרמל יחסים ולהצטרף למאמץ לסילוק חמאס מן האזור.
כל זה כתוב באנגלית מהודקת, מיועד קודם כול לעיניים בוושינגטון. בעברית, לעומת זאת, נתניהו מעדיף לשתוק. לא במקרה. תכנית הכוללת כוח בינלאומי בעזה שעתיד להחליף את כוחות צה"ל, ובעיקר - נתיב למדינה פלסטינית (גם אם בשלב הזה הוא לא מחייב) היא חומר נפץ פוליטי בקואליציה הנוכחית. לכן התגובה מתפרסמת מאוחר, באנגלית בלבד, כמה שעות אחרי אישור ההחלטה - כמו תגובה לתגובה של עצמו, בשרשור שהוא מקיים עם האמריקאים, לא עם הציבור הישראלי.
השותפים הקואליציוניים, שיאני הציוצים ומומחי הרשתות, שומרים פתאום על דממת אלחוט. עד שעות הבוקר כמעט איש מהם לא ממהר לברך, לגנות או לפחות "להבהיר". שתיקה רועמת כמעט תמיד מסמנת משבר שמנוהל מאחורי הקלעים. נראה שנתניהו דואג קודם להתנהל בשקט מול וושינגטון, ורק אחר כך יחפש איך לשווק את המציאות החדשה לבייס שלו - אולי כעוד "ניצחון דיפלומטי".
ברקע, השעון מתקתק לקראת האירוע הבא: פגישתו של טראמפ עם יורש העצר הסעודי בבית הלבן. שם, כך נראה, ישראל לא תהיה השיקול המרכזי. בעוד בוושינגטון ובעולם מסרטטים מחדש את עתיד עזה ואת המרחב האזורי, בירושלים מתנהלת אסטרטגיה מוכרת: חנופה בלתי מוגבלת כלפי הידיד ( ויש כאלה שיגידו "הפטרון") האמריקאי, הצגת הרצוי כמצוי, ותקווה שהמילים ייצרו מציאות.
בינתיים המציאות נוצרת במקום אחר, בשפה אחרת, בחדרים שבהם ישראל כבר איננה בהכרח השחקנית הראשית.
רק בתגובות של הפוסט נכתבה ההתייחסות להחלטת האו"ם: "מועצת הביטחון של האו"ם תומכת במלואה בתוכנית 20 הנקודות של הנשיא טראמפ ובמינוי מועצת השלום בראשות הנשיא טראמפ. אנו מאמינים שתכניתו של הנשיא טראמפ תוביל לשלום ולשגשוג משום שהיא מתעקשת על פירוז מנשק מלא, פירוק נשק ודה-רדיקליזציה של עזה".
"ישראל מושיטה את ידה לשלום ולשגשוג לכל שכנינו וקוראת להם לנרמל את היחסים עימה ולהצטרף אלינו בגירוש חמאס ותומכיו מהאזור".
כזכור, מועצת הביטחון של האו"ם הצביעה הלילה (בין שני לשלישי) על תוכנית מקיפה לסיום הסכסוך בעזה. המועצה אימצה את הצעת ההחלטה האמריקאית להקמת כוח בינלאומי ברצועת עזה, ללא מתנגדים. 13 מדינות הצביעו בעד, רוסיה וסין נמנעו.
התרעות פיקוד העורף