"ביום הסיגד יש מימד מיוחד של חלום, של כמיהה לירושלים", מספר סלומון בראיון מיוחד ל"מעריב". כילד, הוא תהה מדוע רק הקהילה האתיופית מציינת את היום הזה. התשובה, הוא מסביר, נמצאת עמוק בתנ"ך, בספר נחמיה (פרק ט'), שם מתואר מעמד חידוש הברית של שבי ציון: "וביום עשרים וארבעה לחודש הזה נאספו בני ישראל בצום ובשקים ואדמה עליהם".
"הקהילה היחידה ששמרה על הציווי הזה במשך 2,500 שנה היא קהילת יהודי אתיופיה", אומר סלומון. "בעוד ששאר הקהילות התפזרו בגלות ואיבדו את המנהג, אנחנו שמרנו עליו באדיקות".
אנטומיה של חג: בין הר גבוה לכותל המערבי
סלומון מתאר את הסיגד באתיופיה כאירוע רוחני ופיזי כאחד. ההכנות היו מתחילות שבועות מראש, בדומה להכנות לחג מתן תורה. ביום החג עצמו, הקהילה הייתה עולה להר גבוה – סמל להר סיני ולכמיהה למקום הגבוה והרחוק: ירושלים.
"היום התחלק לשלושה חלקים", הוא מפרט. "החלק הראשון הוקדש לחשבון נפש, עלייה להר, לעיתים עם אבן על הראש לאות אבל וכניעה, ותפילות 'חטאנו, עוונו, פשענו'. החלק השני היה חידוש הברית – קריאה בספר ה'אורית' (התורה) וחיזוק הזהות היהודית מול סכנת ההתבוללות בכפרים המרוחקים. ובחלק השלישי, בחצות היום ולאחר הצום, היו יורדים לכפר לסעודת מצווה חגיגית".
אחת הנקודות המעניינות שסלומון מצביע עליהן היא ההבדל המהותי בין יום כיפור לסיגד. "כיפור הוא יום של היחיד – אדם מול בוראו ומול חברו. הסיגד, שנחגג 50 יום בדיוק אחרי כיפור, הוא יום של הקהילה. ביום הזה אנחנו מתפללים על אחדות העם, לא רק על היחיד. התיקון הוא קבוצתי".
עם העלייה לארץ בשנות ה-80, התעוררה דילמה: האם להמשיך לחגוג את הכמיהה לירושלים כשכבר הגענו אליה? "הקייסים והמנהיגים החליטו להמשיך", מסביר סלומון, "כי בית המקדש עדיין לא נבנה, והאחדות בעם ישראל עדיין לא שלמה". כיום, החג מתקיים בשני מוקדים מרכזיים: בטיילת ארמון הנציב, הצופה על ירושלים ומזכירה את ההר באתיופיה, וברחבת הכותל המערבי.
חשיפה היסטורית: הספר מהגניזה
השנה, חגיגות הסיגד בכותל המערבי צפויות להיות מרגשות במיוחד. סלומון חושף כי באירוע המרכזי ייעשה שימוש בפריט היסטורי נדיר: ספר תורה ("אורית") בן 400 שנה, שיוצא במיוחד מהגניזה בספרייה הלאומית.
"אנחנו מוציאים ספר שעבר מאב לבנו במשך מאות שנים", מספר סלומון בהתרגשות. "זה בא להגיד מסר פשוט: אנחנו לא הבעלים של התורה, אנחנו רק חוליה בשרשרת הדורות. קיבלנו מסורת והיסטוריה, והתפקיד שלנו הוא להעביר אותה הלאה. הספר הזה מסמל את הנצח ואת ההמשכיות".
"לא לחזור לקונספציה של ה-6 באוקטובר"
השיחה עם סלומון גולשת באופן טבעי מהמסורת העתיקה למציאות הישראלית הבוערת. הוא רואה בערכי הסיגד – האחדות והברית המשותפת – מפתח לפתרון המשברים הנוכחיים בחברה הישראלית.
"ככל שיש יותר מחלוקת, תוקף החג חזק יותר", הוא טוען. "אני כסגן יו"ר הכנסת מנסה לפעול למען ממלכתיות. כל אחד צריך לתקן את דרכיו. ההבדל ביני לבין אדם ברחוב הוא שאני נבחר ציבור, ולכן המילים שלי נשמעות יותר. האחריות שלנו היא לדבר באופן מדוד". סלומון מדגיש כי הוא מוכן להידבר עם כל גורם ציוני, מימין ומשמאל, ומזכיר היכרות עבר עם יאיר גולן עוד מימי שירותם הצבאי בפיקוד הצפון.
בנושא חוק הגיוס והמתיחות מול הציבור החרדי, סלומון מציג עמדה מורכבת אך נחרצת. "אני בעד חוק גיוס", הוא מצהיר. "הציבור החרדי לא יכול לחזור לקונספציה של ה-6 באוקטובר. הם חייבים לקחת את השותפות בשתי ידיים". לדבריו, הדרך היא שילוב של חיבוק וסנקציות: "צריך לדעת לחבק, אבל מי שלא מציית – יהיו סנקציות ברורות. בסוף, אני מאמין שהחוק יעבור כי אין ברירה אחרת".
מסר של אחדות
לקראת סיום, סלומון מבקש להעביר מסר לכלל החברה הישראלית, לא רק ליוצאי אתיופיה. "המסר שלי מיום הסיגד הוא שחייבים לצאת מהקונספציה של הפילוג. כל אחד מאיתנו צריך לוותר מעט על האגו והצדק המוחלט שלו למען הכלל. בלי הוויתור הזה, בלי ההסתכלות הרחבה על צורכי העם, אנחנו עלולים חלילה ללכת לאבדון, והאויבים שלנו – כמו סינוואר – מחכים בדיוק לרגע הזה".
חגיגות הסיגד הן הזמנה פתוחה לכל ישראלי להגיע לירושלים, לכותל או לארמון הנציב, ולחוות רגע של התעלות מעל המחלוקות היומיומיות. "אנחנו שרשרת הדורות", מסכם סלומון, "ויש לנו אחריות לשמור על הבית הזה ביחד". חגיגות הסיגד המרכזיות יתקיימו ביום חמישי הקרוב, כ"ט בחשוון, ברחבת הכותל המערבי ובטיילת ארמון הנציב.
התרעות פיקוד העורף