המסלול שנדון בשקט, בדיסקרטיות, הרחק מאור הזרקורים, בתור "אופציה" – לפחות בתרחישים – אינו בהכרח "חנינה נשיאותית על מלא", אלא אולי הסדר טיעון יצירתי: משהו שיביא לקמילת התיקים, יסיר את המכשול הפורמלי, אבל לא יחרוץ את הקריירה הפוליטית. נתניהו לא מחפש חנינה שתוציא אותו לפנסיה בהרצליה; הוא מחפש נוסחה שתאפשר לו לומר לציבור: "הוסר המטרד המשפטי, אני ממשיך להנהיג". זה ההבדל בין עסקה שמוציאה אותו מהזירה לבין עסקה שמחזירה אותו אליה במלוא הכוח.
ויש בסיפור הזה שיקול נוסף , משמעותי לא פחות: דעת קהל. הציבור. הלך הרוח ברחוב. מי שהיה ברחובות בשנה האחרונה לא ישמע בשוויון נפש על דיל שמחזיר את נתניהו למגרש בלי גיבנת משפטית. ההפגנות - מימין ומשמאל - יהפכו את הנשיא ואת העליון לשחקנים - במטרה. במבחן הסוף, נשיא המדינה ושופטי העליון יידרשו להכריע לא רק בשאלת חנינה, אלא בשאלה עמוקה יותר: האם מטרת המשפט הייתה, או הפכה להיות, סיום עידן נתניהו; והאם מותר למדינה לקצר דרך כדי להשיג “סגירת תיק לאומי". מי שמאמין בשלטון החוק צריך להיזהר מתשובות קלות. מי שמבקש אחדות צריך להיזהר מקיצורי דרך פופוליסטיים.
התרעות פיקוד העורף