ההתנגדות להצעות החוק שרוטמן מקדם נובעת מכך שישנה כוונה ברורה לפגוע ביועצת המשפטית לממשלה המכהנת - גלי בהרב-מיארה, באופן אישי, תוך ניסיון לעקוף את צווי בג"ץ המונעים את פיטוריה. הכוונה הזאת נלמדת מדבריו הרבים של רוטמן נגד היועמ"שית המכוונים אל ציבור בוחריו, אך היה מצופה מרוטמן להבהיר לאותו ציבור כי החוק אינו צפוי לחול על היועמ"שית הנוכחית. בשל מתקפותיו של רוטמן בדיונים, היועמ"שית רק מתחזקת בקרב תומכיה - בעוד לחוקים שרוטמן מקדם לא צפויה להיות עליה כל השפעה.
בליי מדגיש כי ההצעה לא מסתפקת בפיצול סמכויות, אלא משנה באופן דרמטי את כל ההסדרים המקובלים כיום, כולל ייעוץ, ייצוג המדינה ותביעה פלילית. הוא מבהיר כי שינוי כזה יוצר סכנה ממשית לאחידות הדין. לדבריו, לא ברור כיצד שלושה גורמים שונים יוכלו לקבוע מדיניות משפטית אחידה, וכיצד החלטות של אחד מהם יאכפו על ידי האחרים.
בליי מצביע גם על בעייתיות עמוקה בעצמאות התביעה. כאשר מינוי ופיטורי התובע הכללי יהיו בשליטת הדרג הפוליטי, התביעה הפלילית תהפוך תלויה בקואליציה, מה שעלול לפגוע ביכולתה לפעול ללא לחץ פוליטי. בליי מגדיר זאת כחשש מובנה לפגיעה בעצמאות גוף התביעה, שמחזיק כיום במעמד מקצועי בלתי תלוי.
בנוסף, בליי מזכיר את המורכבות שנוצרת סביב אכיפה מקבילה: הפרות חוק שונות עשויות להיות מטופלות באמצעים פליליים, משמעתיים או מנהליים, ושאלת זהות הגוף שיחליט על מסלול האכיפה הופכת לא ברורה. גם החשש מאכיפה כפולה עולה בבירור.
בליי מציין כי נדרשת עבודת מטה רחבה, משום שעשרות רבות של דברי חקיקה מאזנות בין הסמכויות הקיימות של היועץ המשפטי. לדבריו, כבר לפני יותר משני עשורים אותרו 172 דברי חקיקה כאלה, והמסמך מדגיש כי אין כיום מענה ממשי לשאלה כיצד ההצעה תתמודד עם המבנה המשפטי הקיים.
מהמסמך עולה תמונה ברורה: הייעוץ המשפטי של ועדת חוקה רואה בהצעת רוטמן לפיצול תפקידי היועץ המשפטי לממשלה מהלך שנעשה ללא התייחסות מספקת לסיכונים המערכתיים שהוא יוצר. הוא מציג את הפיצול ואת השינויים הנלווים לו כמי שעלולים לפגוע בעקרונות יסוד של המערכת המשפטית, ובראשם אחידות הדין, עצמאות התביעה והיכולת לממש מדיניות חוקית בצורה סדורה וברורה.
התרעות פיקוד העורף