על פי הנוהל הקיים במחלקת נפגעים בצה"ל, הודעות במקרה אסון נמסרות לבני משפחה מדרגה ראשונה. לאחר מותו של דוד מיטלמן ז"ל עודכנו הנהלים, והוצאה הנחיה ייעודית לחיילים בודדים חסרי עורף משפחתי חרדי. צה"ל החל בתהליך ליצירת תצהיר שבו יוכל החייל להגדיר מי יקבל החלטות בענייני הקבורה במקרה אסון.
ח"כ קריב אמר בדיון כי "צה"ל צריך להגן על האוטונומיה של החיילים הבודדים גם לאחר מותם. חיילים בודדים שמתגייסים לצה"ל צריכים להיות יכולים להגדיר באופן אקטיבי את נושא האפוטרופוס שלהם. אנחנו נמצאים במצב שמצריך בירור משפטי מעמיק ונקיים בנושא זה דיוני מעקב נוספים בקרוב".
בסיכום הדיון אמר ח"כ קריב: "אני מבקש לקבל תשובה מצה"ל, האם חיילים בודדים נשאלים מי הם רוצים שיקבע את סידור הלוויה אם יקרה אסון חס וחלילה. מבקש שצה"ל יבחן את הסוגיה המשפטית לגבי הכנסת מספר קרובים לגבי החלטה במקרה של סידור לוויה. בכוונתי להגיש גם הצעת חוק פרטית בנושא זה, אבל הדרך המועדפת והמהירה ביותר זה שינוי הנהלים בצה"ל ללא צורך בשינוי חקיקה בכנסת".
כמשפחה שומרת תורה ומצוות המחויבת להלכה, שלפיה אסור להלין את המת, ביקשנו לעשות כל שניתן כדי שהלוויה תתקיים בהקדם האפשרי – לוויה צבאית או לוויה אזרחית. בעזרת אנשים טובים שנרתמו לסייע לנו בשעה קשה כזו, הצלחנו להביא לשחרור גופתו של בננו הי״ד ולקבור אותו עוד באותו היום בלוויה המונית ומכבדת בבית העלמין ירקון בהשתתפות כלל גווני הקשת של הציבור הישראלי. מן האמור עולה בבירור שאין כל בסיס לטענה שלפיה כי כ״משפחה חרדית התנגדנו לקבור את בינינו בלוויה צבאית״.
אוסיף כי מאז ועד היום אני מוזמן לשאת דברים בבסיסי צה”ל, ואני דואג לספר את סיפור גבורתו של בני שנפל על הגנת העם והארץ; כמו כן אני מדבר בפודקאסטים ובתחנות רדיו על האחריות שלנו כהורים חרדים להמשיך ולחבק את ילדינו – גם כאשר הם בחרו ללכת בדרך שונה משלנו.
התרעות פיקוד העורף