בפוסט ששיתף ברשתות החברתיות, תיאר אליסף שיחה קורעת לב עם רעייתו, שיחה שכל מילואימניק מכיר. כשהגיע צו המילואים הנוסף, התגובה בבית הייתה נחרצת - 'לא יהיה'. "לפני 3 חודשים היא אומרת לי 'חודש דצמבר הכי דחוף, אני צריכה אותך כמה שיותר בבית. אני צריכה לסיים את זה', ואז לפני חודש מתחילים לשמוע דיבורים על מילואים ומקבלים את הצו".
הדילמה האישית של אליסף היא לב ליבו של הקושי עמו מתמודדים משרתי המילואים - איך מחזיקים מורכבות של נאמנות טוטאלית למדינה מול אחריות למשפחה? "יש לי אחריות", הסביר, "כשאני עולה צפונה ורואה יישובים וקיבוצים אני אומר - 'אם אנחנו כאן הם יכולים לחיות'. זו לא סיסמה או קלישאה. זה אמיתי".
אך גם כשהשליחות בוערת, המציאות בבית מכריעה. כשנשאל אם אשתו לא יותר חשובה, השיב בכאב: "זה העניין, אשתי חשובה. אבל כשאני מסתכל על הילדים שלי, איך הם יחיו במדינה אם לא אצא להגן עליה? אנחנו לוחמים בחזית, עולים על מדים עם נשק, אבל יש לנו הרבה לוחמות בבית וגם את זה חשוב להזכיר".
התחושה, כך תיאר אליסף, היא של שחיקה והקרבה אינסופית: "אין גבול באהבה ובמסירות למדינה, במיוחד אצלי. אנחנו אוהבים את המדינה - עד הסוף. אבל אנחנו שחוקים". באשר לסוגיית חוק הגיוס, הבהיר: "לא מעניין אותי פוליטיקה, מפלגה או ועדה. אתם חייבים להבין שאנחנו נמצאים בקצה. זה צריך להיות לנגד העיניים של מקבלי ההחלטות. שהידיים שלהם יירעדו כשהם באים לחתום על חוק".
התרעות פיקוד העורף