בהודעת משפחת גואילי שפורסמה הערב נאמר: "שלב א' של עסקת החטופים עדיין לא הושלם כל עוד רני לא שב הביתה… אי אפשר לעבור לשלב השני של העסקה בלי שרני כאן".
הדגש המרכזי מבחינת וושינגטון הוא יצירת מסד יציב לשיקום הרצועה ולמניעת חזרתו של חמאס לשלטון, תוך הצגת מתווה שבו ישראל אינה נדרשת לשהות צבאית מתמשכת בתוך עזה. בממשל מודעים לכך שהמהלך רגיש מבחינה פוליטית בישראל, אך סבורים שאם לא תירשם התקדמות משמעותית בקרוב - הפסקת האש תישאר נקודתית ותתפוגג בלחצי השטח.
אלא שבישראל מתקשים לעכל את הקצב. הוויכוח הפנימי בקואליציה סביב תוכנית ההסדרה בעזה נותר עז: האגף הימני-ניצי שבקואליציה מסתייג מהעברת סמכויות למועצת השלום וכן - מתנגד להקמת מנגנון פלסטיני שינהל את הרצועה לאחר המלחמה.
לכך מצטרף היבט נוסף: רגשי ואנושי - ברמה לאומית. העובדה שהחטוף האחרון עדיין בעזה עומדת בניגוד ישיר למסגור האמריקאי של "סיום שלב א׳". בישראל, כל עוד החטוף האחרון לא שב - ציבורית, מוסרית ופוליטית - קשה להציג את העסקה ככזו שהושלמה. בדרג במדיני מודים שהפער הזה בין תפיסת המציאות בירושלים לבין זו בוושינגטון צפוי להחריף ככל שמתקרב מועד ההכרזה על שלב ב' - אלא אם כן, יוחזר החלל החטוף האחרון.
ישראל ניצבת בצומת שבו שני כוחות מושכים לכיוונים מנוגדים: מצד אחד, לחץ בינלאומי רב-עוצמה לייצב את המציאות בעזה ולהתקדם למהלך אזורי רחב; מצד אחר, מחויבות עמוקה להשבת החטוף האחרון ולסגירת המעגל ההומניטרי לפני כל התקדמות מדינית. בין שני הצירים הללו יידרש נתניהו לתמרן בשבועות הקרובים, כשעל כף המאזניים עומדים גם יחסיו עם טראמפ וגם חוסנה של ממשלתו.
התרעות פיקוד העורף