על פי חוות דעתו של מנדלבליט, אסור לנתניהו להיות מעורב במינוי (או פיטורין) של היועץ המשפטי לממשלה וכן לא לעסוק בחקיקה הקשורה ליועמ"ש. בנוסף, מנדלבליט הורה לנתניהו לא לעסוק במינויים לבית המשפט העליון - ובעוד רשימה ארוכה של נושאים משפטיים. כך, עוד בטרם נולדה הרפורמה המשפטית, מנדלבליט נטרל את היכולת של נתניהו להיות מעורב בה.
היום, בג"ץ קבע כי ההחלטה לפטר את היועמ"שית מבוטלת וכי היא תישאר בתפקידה. גורם העל בממשלה בנושאים אלה, סגן ראש הממשלה יריב לוין, קרא שלא לציית לפסק הדין בעניין פיטורי היועמ"שית.
עוד קשה לדעת כיצד לוין יפעל נגד היועמ"שית. במקרה קיצון, הממשלה תקבל החלטה למנות יועץ משפטי לממשלה חדש. גם במידה והממשלה תחרים את היועמ"שית, הדבר ייחשב להפרה של פסק הדין מה שיגרום למשבר חוקתי חריף ביותר.
מי שיכול לבלום את המהלכים של לוין נגד היועמ"שית, הוא נתניהו - אך הוא מנוטרל. באופן אירוני, מי שגרם לכך שנתניהו לא יוכל לבלום את לוין היא דווקא היועצת המשפטית לממשלה בעצמה. נתניהו יכול לטעון כי אין לצפות ממנו לבלום את לוין, לאור הסדר ניגוד העניינים שגיבש מנדלבליט ולאור הוראותיה של בהרב מיארה בעצמה.
כעת, הדילמה האם לתת לנתניהו חנינה או לא נמצאת באופן בלעדי בידיו של הנשיא הרצוג - אשר צריך לשקול את טובת המדינה כחלק מהשיקולים האם לתת לנתניהו חנינה או לא.
בהתאם לכך, כאשר נתניהו מתחייב לכבות את הלהבות מול מערכת המשפט בתמורה לחנינה, גובה הלהבות בהחלט מהווה שיקול בשאלה האם לתת לנתניהו חנינה. לכאורה, ככל ועוצמת ההתנגשות בין הרשויות חזקה יותר, כך מתגבר האינטרס הציבורי לאפשר לנתניהו "להיכנס לאירוע", ולעצור את המהלכים נגד מערכת המשפט.
כך, ככל והמהלכים של הממשלה נגד מערכת המשפט יהיו קיצוניים יותר - הדבר ישרת את נתניהו וחוות הדעת של הייעוץ המשפטי לממשלה שמונעת מנתניהו לעסוק בענייני הרפורמה המשפטית, הופכת את החנינה למוצא אחרון לעצירת מהלכי הקיצון נגד מערכת המשפט בכלל והיועצת המשפטית לממשלה בפרט.
השופטים קבעו כי המנגנון החדש לפיטורי היועץ המשפטי לממשלה, באמצעות ועדת שרים שתערוך שימוע במקום הוועדה למינוי היועמ"ש, בטלה. לפיכך, ההחלטה לפטר את היועמ"שית באמצעות מנגנון זה, בטלה אף היא.
התרעות פיקוד העורף