אסייג כתב כי אהדתו לזמרי אינה נובעת רק מחדותו ושנינותו, אלא מעמדה ערכית ברורה. לדבריו, עצם הסירוב לגלות נימוסים או "סחבקיות" כלפי גיא מרוז הוא ביטוי ל"איש אמת". בפוסט כתב כי מדובר במאבק מודע בערכי נימוס אלמנטריים, מאבק שלדבריו נועד "לנצח למען עם ישראל".
בהמשך תקף אסייג בחריפות את מה שכינה "הסחבקייה המזויפת", וטען כי מדובר בנרמול מסוכן של גורמים שלדבריו "ייצגו שקר וסילוף", חיבקו את הסרבנות ואף עודדו פרעות בזמן מלחמה. לטענתו, הנחמדות המעושה והלגיטימציה הציבורית שניתנת להם "עולה לנו ביוקר ובבריאות".
אסייג הדגיש כי אין מדובר בשנאה אישית, אלא בבחירה אידיאולוגית מובהקת. לדבריו, המאבק אינו נגד אנשים מסוימים אלא בעד "ישראל היהודית", והוסיף ברמיזה חדה כי הצד השני "לא ממש" מחזיק באותם ערכים. את דבריו חתם במסר קצר וברור של תמיכה: "אחלה זמרי".
זמרי עצמו מיהר להגיב בנימה סרקסטית וכתב: "מה קורה גיא נעים חמאס זמרי", והוסיף כי אין לו בעיה עם ההשוואה. העימות, שהחל בהתבטאות אחת, התפתח במהירות לעימות ערכי רחב - שבו הפוסט של מני אסייג הפך לנקודת מוקד ולביטוי החריף ביותר של השבר.
התרעות פיקוד העורף