ברדה קשר בין ההתפתחויות המדיניות לבין המצב הפוליטי בישראל והלחצים הבינלאומיים סביב עזה. לדבריו, ארה"ב שואפת להתקדם ל"שלב השני" לאחר המלחמה, אך מתקשה למצוא כוח בינלאומי שיהיה מוכן להתעמת ישירות עם חמאס: "אי אפשר להגיד לא להכול. אם אתה פוסל כוח טורקי, והאיטלקים לא מוכנים לעבור את הקו הצהוב - בפועל אין מי שיעשה את החיכוך עם חמאס מבפנים".
לדברי ברדה, ההקשר הרחב הוא תוכנית אמריקאית שמובלת על ידי דונלד טראמפ, ושמטרתה לבלום את ההתקדמות הסינית: "כבר היום כ-4% מרשת החשמל של ארה"ב הולכים לתחזוקת מערכות AI. טראמפ רוצה להסיט חלק משמעותי מהתעבורה העולמית לציר שמתחיל בהודו, עובר בישראל ומתחבר לאירופה דרך ערב הסעודית". בהקשר זה, סעודיה צפויה למצות את יתרות הדלק שלה עד סביב 2040 ולעבור בהדרגה לגרעין אזרחי - תהליך שדורש יציבות אזורית ושיתוף פעולה עם ישראל. "כדי לתפעל את האירוע הזה", אמר ברדה, "ישראל וסעודיה צריכות לחזור להיות ביחד".
המפתח לנורמליזציה: שינוי פוליטי בירושלים
ברדה הבהיר כי בהרכב הממשלה הנוכחי, הסכם כזה אינו אפשרי: "בהרכב הנוכחי זה לא יכול לקרות. אבל בלוח הזמנים האמריקאי, הנשיא יהיה חייב להגיע להסכם שלום עד ספטמבר". לדבריו, ראש הממשלה שיחתום על ההסכם לא יעמוד בראש הקואליציה הנוכחית: זה יכול להיות בנימין נתניהו בהרכב ממשלתי חדש, או לחלופין נפתלי בנט. ברדה אף רמז ללחצים אמריקאיים סביב פתרון משפטי שיאפשר לנתניהו להגיע לרגע ההכרעה המדיני. "שלושת אלפים שנה לקח עד שג’ינג’י אחד יגיע ויסגור את האירוע", אמר.
כך מוצא עצמו נתניהו בין שני צירים: קואליציה ימנית-חרדית שמחזיקה אותו בשלטון אך סוגרת את הדלת בפני ריאד, ומנגד אפשרות לממשלה רחבה - אם יימצא פתרון לכתבי האישום. המשמעות ברורה: אם המהלך הסעודי אכן יבשיל, הוא צפוי להגיע רק לאחר שינוי משמעותי בזירה הפוליטית בישראל.
לצד זאת, גם הפערים עצמם עמוקים. סעודיה דורשת ערבויות הגנה ברורות, התחייבויות ביטחוניות ארוכות טווח והתקדמות ממשית בסוגיה הפלסטינית. מבחינת ריאד, נורמליזציה עם ישראל מחייבת מחיר מדיני ברור - גם אם אינו הסכם קבע. בישראל, מנגד, מעדיפים לראות במהלך בעיקר רווח ביטחוני-כלכלי, ללא התחייבות להכרה במדינה פלסטינית. כאן עובר אחד מקווי השבר המרכזיים בין הצדדים.
לפי ברסקי, הדרישות של יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן כבר ברורות: סעודיה דורשת ערבויות הגנה ברורות, התחייבויות ביטחוניות ארוכות טווח, והכרה מעשית ומשמעותית בגורלם של הפלסטינים. מבחינת ריאד, כל מהלך של נורמליזציה עם ישראל חייב להיות משופר ומאוד ברור בהקשר הפלסטיני, גם אם לא מדובר בהסכם סופי. מנגד, בישראל לא מגלים נכונות ממשית להעמקת המשא ומתן עם הפלסטינים או להתחייבות להכיר במדינה פלסטינית - תנאי שמערכת היחסים עם סעודיה מציבה באופן מפורש או מרומז.