"ישראל חזרה על מחויבותה לקידום היציבות והביטחון האזוריים וביחס לצורך בקידום שיתופי פעולה כלכליים לטובת שתי המדינות. סוכם על המשך השיח לקידום המטרות המשותפות ושמירה על ביטחון המיעוט הדרוזי בסוריה".
גורם ישראלי שהיה מעורב במגעים אמר כי "היו שיחות פרודוקטיביות", והוסיף כי נרשמה נכונות להיכנס לסדרה של שיחות תכופות וסדירות, שיתמקדו בצעדים בוני אמון בין המדינות. בין הצעדים שעלו: שיתוף פעולה מודיעיני, חלוקת מידע, תיאום דיפלומטי ובחינת אפיקים כלכליים - הכול בפיקוח אמריקני.
עם זאת, לצד ההתקדמות במישור המנגנוני, הפערים המהותיים בין ישראל לסוריה נותרו עמוקים. השיחות בפריז התקיימו במסגרת מאמץ אמריקני רחב יותר לייצוב הזירה הצפונית ולמניעת הסלמה, והוגדרו מלכתחילה כשיחות ביטחוניות מוגבלות - ולא כמגעים לנורמליזציה מדינית או להסכם שלום כולל.
לפי גורמים דיפלומטיים, הדיונים עסקו גם באפשרות לבחון עדכון או חידוש של הסכם הפרדת הכוחות משנת 1974, שנחתם לאחר מלחמת יום הכיפורים וקבע אזור חיץ בפיקוח האו״ם בין ישראל לסוריה. הסוגיה הועלתה, אך לא הושגו בשלב זה הסכמות קונקרטיות.
בישראל דחו את הדרישות הללו והבהירו כי קיימים קווים אדומים שאינם נתונים למו״מ. גורם ישראלי אמר ברקע השיחות כי "ישראל לא שינתה את עמדתה באשר לדרישות הסוריות לנסיגה תמורת הסכם. ישראל לא תעזוב את רמת הגולן ולא תעזוב את החרמון. ניתן לדבר על נקודות נוספות שנכבשו על ידי צה"ל, אך החרמון והגולן הם קו אדום ברור".
סוגיית הנוכחות הישראלית בחרמון עלתה גם היא בשיחות, והצדדים סיכמו להמשיך לדון בה במסגרת הערוץ שנפתח, מבלי לקבל בשלב זה החלטות אופרטיביות. בישראל הדגישו כי כל הסדר עתידי יחייב ערבויות ביטחוניות ברורות, לרבות פירוז אזורים רגישים בדרום־מערב סוריה ומנגנוני פיקוח אפקטיביים שימנעו התבססות של גורמים עוינים סמוך לגבול.
גורמים המעורים בפרטים מדגישים כי עצם הקמת מנגנון התיאום אינה מעידה על פריצת דרך מדינית, אלא על ניסיון לבנות כלי עבודה שיסייע בניהול מתיחות ובצמצום חיכוכים. בצד האמריקני מנסים לצמצם פערים ולזהות נקודות חפיפה אפשריות, אך מודים כי המחלוקות בין הצדדים - בעיקר בנושאי נסיגה, ריבונות והסדרי ביטחון - רחוקות מפתרון.
נכון לעכשיו, אין אינדיקציה להסכמות מהותיות או ללוח זמנים להסכם, וההערכה היא שהמגעים יימשכו לאורך זמן, בזהירות וללא ציפייה להכרעה מהירה.
התרעות פיקוד העורף