"הבכור שלי בן 13, כל הילדים שלי עם השמנת יתר. עם אכילה רגשית. כולם מטופלים. אני לקיתי בפיברומיאלגיה. אלתם יודעים כמה נשים שסובלות מאלימות כלכלית סובלות מזה? כי זה נובע ממצב רגשי. זה פוגע בתפקוד האם, פוגע לילדים בילדות. הבכור שלי התנהל כילד הורי".
"המדינה צריכה לתת לנו מענה. ולא מענה של מגזר שלישי. אנחנו לא רוצות להיות נתמכות סעד, אלא לצאת מהמעגל. להרים את הראש. פרודוקטיביות. מכלכלות. אנחנו רוצות להוות דוגמה לילדינו. יש פה רישומים כוזבים של ביטוח לאומי. יכול להיות שהבעל מקבל 15 אלף שקל, אבל המשכורת לא הולכת לאמא ולילדים, אלא אליו בלבד. ושאר המשפחה חיה בעוני מרוד."
"חוץ מכל זה שהוא לקח לי, זה גם 750 אלף שקל חובות על השם שלי, אלוהים יודע מאיפה. הוא כתב לי מכתבי התנצלות על מה שעשה, והלכתי עם זה למשטרה. סיוע משפטי הכניס אותי לפשיטת רגל. בחיים לא הייתי חייבת בבנק. בחיים לא חזר לי צ'ק. פתאום יש לי חוב של 750 אלף שקל. לא עניין את הרשויות כלום. אני גם פוסט טראומטית וחולת פיברומיאלגיה, אני לא יכולה לצאת לעבוד, אני כבר מאוד תלותית".
"כשהתחננתי לרווחה שאין לי כסף עשו לי טובה בבושת פנים לתת לי שובר של 250 שקל. מעולם לא הזדקקתי לזה. לעתים חזרתי למקלט לבקש מצרכים כי הרווחה לא רואה אותנו. אני רוצה לחיות, לא נותנים לך אפשרות אחרי שאת יוצאת מהמקלט. את נאבקת על הכל. אני באתי לזעוק למען אותם אנשים שהרווחה לא רואה".
יו"ר הוועדה ח"כ כהן, אמרה בדיון: "אלימות כלכלית היא תופעה חמקמקה. את הסימנים שלה לא רואים על הגוף - אבל הם כן מורגשים בנפש. היא לא משאירה חבלות. היא משאירה פחד, חרדה, בושה, והתרוקנות איטית של תחושת הערך והמסוגלות. האלימות הכלכלית עלולה להשאיר את הנפגעת בחובות משמעותיים או בתלות כלכלית מוחלטת, באופן שהופך את השיקום למשימה קשה כפליים".
"ניסיתי להגיש הצעת חוק פרטית והקואליציה הפילה אותה. לאחר מכן, שר המשפטים הבטיח לי באופן אישי ופומבי שהוא ידאג להעברת החוק תוך כמה חודשים. מאז - צרצרים. לא משנה כמה ניסיתי ליצור שיתופי פעולה עם משרד המשפטים ומשרד הרווחה - פשוט לא הצלחתי לקבל תשובות. אני רוצה שנצא מפה עם בשורה אמיתית. בשורה כזו שתראה שהממשלה באמת מוכנה להרים את הכפפה ולתת מענה לנשים שנמצאות בסבל אמיתי, שקט ויומיומי".