אלא שהעימות הזה לא מתנהל רק במסמכים משפטיים ובאולמות הדיונים. הוא מתרחש גם בשטח, באירועים שמציבים את המשרד לביטחון לאומי בלב מחלוקת ציבורית יומיומית. השבוע נהרג אזרח בדואי מירי שוטר במהלך פעילות משטרתית ביישוב תראבין.
שני האירועים שונים, אך נשזרים לאותו סיפור: המתח בין תפיסת "משילות" תקיפה שבן גביר לא נסוג ממנה, לבין השאלה היכן עובר הקו שבו כוח, גיבוי וסמכות הופכים למקור סיכון. זהו המתח שמלווה את כהונתו מראשיתה, וזה גם החומר שמזין את ההתנגשות עם הדרג המשפטי – עימות שהתחדד שוב השבוע בישיבת הממשלה סביב סמכויות, סביב מינויים וסביב אחריות.
וכל זה קורה כשהמערכת הפוליטית כבר דרוכה: ישראל נכנסת לשנת בחירות, רשמית או לא, והדיון בהקדמתן מרחף מעל כל מהלך. בן גביר הוא שחקן מרכזי בתמונה הזו: שותף קואליציוני שמביא כוח אלקטורלי מובהק, ובו בזמן דמות שמעוררת התנגדות חריפה ומעמיסה סיכונים על ראש הממשלה.
זהו הרגע שבו משטרה, משפט ופוליטיקה נפגשים באותה זירה — והריאיון שלפניכם מאפשר להציב את בן גביר בתוך המתח הזה רגע לפני שהמערכת תידרש להכרעה.
"הכל השתנה"
"בזמנו, לפני 20 שנה, השוטרים פחדו להיכנס לתראבין. ועכשיו, כשמישהו מנסה לפגוע בהם, לרצוח אותם – שאני לא אגבה? זה אחד השינויים הכי גדולים שהכנסתי למשטרה, לשב"ס, ואת יודעת מה? זה עובד. את פתאום רואה 3,000 שוטרים שהתגייסו ב־2025, 3,500 ב־2024. אנחנו שולחים לוחמים למשימה, שולחים לפעילות, שולחים שוטרים 24/7 לדרום, שאף אחד לא נגע בו. את מבינה את הסיפור כאן? הם באים בהמוניהם, כי יודעים שיש שר שמגבה אותם".
"אני לא מבין למה מה שבסדר לקניון ומה שבסדר למגרש כדורגל ומה שבסדר בכל מקום במדינה הזאת – לא מתאים לתראבין. הרי גם כשאת נכנסת לקניון, את יכולה לשאול: מה זה הענישה הקולקטיבית הזאת? למה מבקשים ממני לפתוח את התיק? הרי זה אבסורד. אגב, רק אתמול מצאו רימונים בתראבין".
"אגב, אחת הטענות היא שאני שיניתי את המדיניות בהר הבית והתרתי ליהודים להתפלל, וזאת ללא הסכמת ראש הממשלה. אז קודם כל, ראש הממשלה הרס לה את כל הטיעון כשאמר שהוא לא חושב שיש הפרת סטטוס קוו בהר הבית, אבל כל השינויים שבן גביר עושה בהר הבית הם על דעתו. אבל נגיד שבאמת הייתי פועל במחלוקת עם ראש הממשלה – בגלל זה מפטרים שר?".
"חונטה משפטית"
"המחלוקת שלי עם יריב לוין היא מחלוקת אחת – האם העונש הזה יהיה חובה או לא. צריך להודות שיש גורמים בקואליציה שסבורים שהעונש לא צריך להיות חובה ויש להשאיר שיקול דעת – לרשות השופטת, לבית המשפט. ואני אומר: בשום פנים ואופן לא. אם אנחנו רוצים שאי פעם יוּצא כאן מחבל אחד להורג, קל וחומר עשרות מחבלים, אז אנחנו חייבים להפוך את זה לחובה. זאת תמימות לבנות על 'שיקול דעת'".
"היום יש חוק עונש מוות בבית הדין הצבאי. למה לא הפעילו אותו בחיים? כי היועמ"שית מעולם לא ביקשה, כי הפצ"רית לא ביקשה. ואותו דבר כאן, אם זה יהיה עניין של שיקול דעת. היועצת לעולם לא תבקש, וגם בית המשפט לא יבקש. ולכן אני רוצה לשלול שיקול דעת מהיועצת המשפטית ומבית המשפט, ולגרום לכך שאם בן אדם הורשע – כמובן, אחרי משפט, ראיות, הוכחות – שהוא רצח על רקע לאומני, הוא צריך להיות מוצא להורג. נקודה".
"שתדעי לך: זה חוק מרתיע. כמו יתר השינויים שעשיתי בבית הסוהר. בזמנו לא כולם היו איתי, גם לא ראש הממשלה. היום אין אחד שחולק – כולל רה"מ, כולל השב"כ, כולל כל השרים – שמה שעשינו בבתי הסוהר, זה מפחית את הפיגועים. זה השינוי הכי גדול שנעשה במדינת ישראל. מן הקצה לקצה".
"את לא יודעת כמה סוהרים אוהבים את השינוי הזה! הרמנו להם את הגאווה. הוצאנו בעיקר לאסירים הביטחוניים את כל התנאים, את כל הקייטנה, את כל בית המלון שהיה להם שם. והדברים עובדים – היום ההרתעה הרבה יותר גדולה".
"זה הדבר הכי הזוי שיכול להיות. ראש הממשלה לא צריך להיות מוטרד ולנהל מלחמות ולנהל מערכות ולנהל מדינה כשיש לו דיוני הוכחות בתשע בבוקר בבית המשפט, והוא רק בשתיים וחצי בלילה הולך להתכונן אליהם. מצד אחד, אני משתאה ממסירות הנפש שלו, באמת. אני לומד ממנו. לראות את הנחישות. אבל מצד שני – זה ביזיון למדינת ישראל, בושה וחרפה".
"אני בכל פורום ביטחוני"
"אגב, המסמך של היועצת הוא במובנים מסוימים התעודה הכי גדולה שאני יכול לנופף בה. הרי מה היא כותבת? שבן גביר משפיע, בן גביר מעורב, בן גביר הוביל מדיניות בדרום, בן גביר שינה את השב"ס – תכלס, צודקת".
התרעות פיקוד העורף