משהו השתנה באוויר של חיפה. לא הודעה רשמית, לא נאום פרידה ולא תאריך. אבל העיר כבר לא מתנהלת כעיר עם ראש עיר מכהן אלא כעיר שמחכה לראש העיר הבא. הטון התקשורתי מתחדד, האגו צף, הקרדיטים נשלפים והפוליטיקה העירונית חוזרת להיות יצרית, אישית ולעיתים גם אגרסיבית. השלטון עדיין קיים, אבל הסמכות שלו כבר נסדקת.
גם יהב עצמו מרגיש את זה היטב. בראיון במיינט הוא כבר נשמע כמו ראש עיר שמביט סביבו בחשדנות ויצא בהצהרה שזו לא בהכרח הקדנציה האחרונה שלו, יהב גם לא מסתיר את חוסר שביעות הרצון מסגניו, שלדבריו כבר נמצאים בקמפיין ופוגעים בעבודה העירונית. הוא מבטיח שיאמר להם את דעתו וזה לא יהיה נעים. משפט אחד שמסגיר את המצב יותר מכל. כשראש עיר צריך להזכיר לסגנים שלו להפסיק פוליטיקה ולהתחיל לעבוד, הבחירות כבר כאן, גם אם עוד לא נקבע להן מועד.
על הנייר יש כמעט שלוש שנים עד הבחירות הבאות. בפועל, חיפה מתנהלת כבר עכשיו כאילו הזמן מתקתק מהר יותר. נזכיר שהחוק מחייב שבכל מצב שבו נדרשות בחירות לראשות העיר בלבד, התהליך כולו מוגבל לשישים עד תשעים יום. המשמעות היא שאין זמן לבנות מועמד או להיערך ברגע האחרון. לכן מתחת לפני השטח כבר מתנהל מירוץ שקט, לא רשמי, שבו כולם נערכים מראש.
התרעות פיקוד העורף