בבקשת עורכי הדין, המייצגים את יונתן אוריך, נכתב כי "פלדשטיין מסר בפרשות שורה ארוכה של גרסאות שונות ומשתנות - עובדה שמחזקת, מטבע הדברים, את הצורך בקבלת תיעוד מלא, רציף ובלתי-ערוך של כל גרסה נוספת שמסר ביחס לליבת האירועים… הראיונות "מהווים למעשה מסירה של גרסה נוספת ביחס לפרשות - תיעוד בעל פוטנציאל ראייתי מובהק".
עורכי הדין חדד ומילשטיין הבהירו כי "מטבע הדברים, שידור ערוך אינו משקף בהכרח את מלוא הדברים, את ההקשר המלא של השאלות שנשאלו, את הרצף, את ההסתייגויות, ההיסוסים, התיקונים, או פרטים שנמסרו ולא שודרו". לפיכך נטען כי "החומר הגולמי הוא 'חפץ' ש'הצגתו נחוצה או רצויה' כמשמעות הדברים בסעיף 43 לפקודה", ומתבקש כי "בית המשפט הנכבד להורות תחילה, במעמד צד אחד, על תפיסה והפקדה מידית של החומר הגולמי בבית המשפט; ולאחר מכן לקבוע דיון במעמד הצדדים, לפני כל החלטה בדבר עיון או העברה של החומר".
בנוסף, פלדשטיין תיאר בראיון את האירוע שלדבריו הצית את פרשת קטארגייט: פנייה שקיבל מיונתן אוריך לסייע לצביקה קליין, עורך הג'רוזלם פוסט, שקיים ריאיון עם ראש ממשלת קטאר שכלל מסרים "מרגיעים" לציבור בישראל, שאותם אוריך ביקש להדהד. “אם יונתן אוריך מבקש - אני עושה", הוא אמר, והדגיש שפעל בגלוי כמי שעובד בלשכת ראש הממשלה.
פלדשטיין התעקש בריאיון שמעולם לא שוחח עם גורם קטארי, לא נפגש עם גורם קטארי, ולא הוציא מסר שנועד לשרת אינטרס קטארי מובהק. עם זאת, הוא טוען כי אוריך ואיינהורן, שעבדו עבור ראש הממשלה, פעלו, לכאורה, במקביל גם עבור קטאר, וניצלו אותו כדי להטמיע מסרים.
התרעות פיקוד העורף