לצד זאת, המינוי של גנרל אמריקני לפקד על כוח הייצוב הבינלאומי (ISF), שבאחריותו לוודא כי חמאס אכן יתפרק מנשקו, לצד הקמת והפעלת המפקדה המשותפת בקרית גת, מלמדים כי לגישתו של טראמפ, עליו לנהל מקרוב את התהליך המורכב והנפיץ, שלמידת הצלחתו תהיה השפעה מכרעת על התקדמות תהליכי השלב השני.
יתרה מכך, לא ברור כיצד אמורים להתקדם התהליכים לפירוק החמאס ולפירוז הרצועה. לעת עתה, כוח הייצוב הבינלאומי עדין לא הוקם, במידה רבה בשל חוסר הנכונות של מדינות מוסלמיות וערביות לקחת בו חלק. המדינה היחידה שמוכנה היא תורכיה, שכמובן מהווה סדין אדום מבחינת ישראל. מהצד האחר, קיים החשש כי השילוב של תורכיה וקטר בוועד המנהל עלול לתת להן דריסת רגל בהמשך גם בכוח הייצוב. יתרה מכך, גם אם יוקם הכוח, לא ברור כיצד בכוונתו לפעול כדי לפרק את חמאס מנשקו.
החשש הוא, שהכוח יהיה מעין שכפול של הפעילות הנרפית של צבא לבנון נגד חיזבאללה בחודשים האחרונים. זאת, בייחוד נוכח ההבנה, שבחודשים האחרונים מאז הוסכם על הפסקת אש, חמאס פועל בשיטתיות לבסס את שליטתו מערבית לקו הצהוב ולשקם את כוחו. מכאן עולה השאלה באשר למדיניות הנדרשת מראש הממשלה נתניהו. בראש ובראשונה עליו להציב כתנאי בפני הנשיא טראמפ, כי לא ניתן יהיה לעשות כל התקדמות בשטח למימוש השלב השני לפני החזרתו של רני גואילי. מדובר במטרה ערכית, מוסרית ולאומית, שחובה על ממשלת ישראל לעשות ככל יכולתה כדי להבטיח את מימושה.
בהיבט הרחב יותר, וכדי לממש את המטרה השנייה של פירוק החמאס מנשקו, על נתניהו להבטיח מול הנשיא טראמפ, כי גורמים אנטי ישראליים ופרו-חמאסיים ובראשם תורכיה וקטר לא ישולבו בכוח הייצוב, שכן מדובר בסכנה ממשית ומוחשית לביטחונה של מדינת ישראל. במקביל יש להבטיח כי כל עוד לא מושלם תהליך פירוק החמאס, ישראל לא תיסוג מהקו הצהוב ואף תקבל אור ירוק לפעול בעצמה אם יתחוור כי חמאס מצליח לשמר את מעמדו ושליטתו בשטח.
התרעות פיקוד העורף