בהמשך, התייחס לפעימות החזרת החטופים במהלך מלחמת ה-7 באוקטובר ואמר: "היו לנו בעצם שלוש פעימות לאורך המלחמה, הראשונה הייתה עם הנשים והילדים והשנייה והשלישית. בשתי ההזדמנויות הצבעתי בעד ובאחת נגד, כי היה שם חציה של קווים. שמבחינתי, מעבר לשחרור הסיטונאי של המחבלים, שזה שהצבא בעצם נסוג מעמדות בעיצומה של לחימה, אין עוד תקדים כזה.
"אני לא חושב שחוק יעזור, כי עובדה שהייתה ועדת שמגר שעסקה בנושא הזה והגדירה את הקשר של נבחרי ציבור עם משפחות החטופים, שבאו ואמרו שזה לא בריא שיהיה קשר אישי קרוב. כי אז קשה לקבל החלטות, וגם צריך להגדיר מה המחיר, מה הקו האדום שאנחנו משרטטים".
"המחירים היו מאוד גבוהים"
"העמדה שלי היא העמדה היהודית המורכבת, הערבות ההדדית היא ודאית, זו חובה עילאית שלנו לעשות כל מאמץ, אבל אנחנו צריכים לראות איך אנחנו לא מעודדים פורענות נוספת או חטיפות נוספות. אין כאן נוסחה מדויקת".
"מקווה שיעלה בידם של שוחרי החופש בעולם לסייע לעם האיראני"
עוד הוסיף ואמר: "אנחנו נמצאים בנקודה שהיא תולדה של מה שהיה בעם כלביא, אירוע של עשרות אלפי הרוגים שנרצחו על ידי משטר ברברי. הבעיה היא מעבר לסדרי גודל של מדינת ישראל. אנחנו לא רואים בקמפוסים של המערב אנשים שעושים בלגן, ואנחנו צריכים לראות מה יהיה בימים הקרובים".
לסיום, דיבר על הזכות להביא את רן גואילי ז"ל לקבורה במדינת ישראל ואמר: "מלכתחילה, הסיטואציה שבה הרבה אנשים נחטפו ב‑7 באוקטובר, זה אירוע אסוני במימדים אדירים. אבל גם זה שישראל הצליחה להגיע ליום שבו האחרון מהחטופים החללים חזר, הייתה לנו הזכות להביא לקבורה את רן, ועל זה צריך לברך על מה שיש".