הממשלה נמצאת בעיצומה של ריצת אמוק לקביעת עובדות בשטח, רגע לפני ההחלטה על הקדמת הבחירות. המהפכה המשפטית נמצאת בראש סדר העדיפות, והפעם המוטו הוא התעלמות מעמדותיהם של גורמי מקצוע. על סדר היום של הממשלה עומד הרצון לוותר על חוות הדעת של היועצת המשפטית לממשלה לפני קבלת החלטות, וליישם מהלך דומה לגבי מוסד הממונה על התקציבים באוצר. עמדות אנשי המקצוע בנוגע לתקציב, אחריות בניהול כספי המדינה ושמירה על מסגרת הגירעון - ייזרקו לפח.
הסיבה להילולה הפוליטית ברורה לחלוטין. באגף התקציבים הבהירו שוב ושוב שמהלכים כמו כספים קואליציוניים, משרדי ממשלה מיותרים או פיזור כספים קואליציוניים - פוגעים במשק ללא תקנה. לכן בסביבת נתניהו נוהגים כאוהד כדורגל, שאם לא מצליח להחליף או לשכנע את השופט לשנות את התוצאה - זה הזמן לשרוף את המועדון.
לו אני במקומם, הייתי נבהל מהרגולציה החדשה, אורז את שארית מיטלטליי ונמלט מהאזור מוכה האסון. למיכל בויאנג'ו עבאדי, שעדיין לא נכנסה רשמית לתפקיד, זה יהיה קל יותר. לא צריך לקנא בשניים כשיצטרכו להתמודד עם הדילמה של נאמנות מקצועית לממלכה מול נאמנותם למלך.
אז איך באמת קרה שראש הממשלה התחיל לחבק את המבקר? הוא חושב שבאמצעות המבקר הידידותי יצליח להלבין את מחדלי 7 באוקטובר, דרך תיאום עדויות, חשיפת פרוטוקולים ומניעת נקיטת צעדים נגדו. אם זה יקרה, הצורך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית, מהלך שמפחיד אותו עד מוות, יתייתר. אבל זה שקוף, והספין לא יעבוד.
התרעות פיקוד העורף