בלי "הכשר ישראלי" זה לא יקרה
שיטת ויטקוף
במקביל, כדי לקבל את תמונת המצב המלאה - כדאי לא להתעלם מהכאוס המוכר סביב טראמפ. גם אם סטיב ויטקוף מגיע עם כיוון ברור, אין ודאות שהוא מחזיק החלטה נשיאותית סופית. ההערכה אצל גורמים ישראלים היא שמדובר במבנה עבודה שבו השליח מתקדם, בוחן, מייצר מסגרות - ולעיתים מציג לנשיא את התוצאה בדיעבד, כשהנשיא כבר מחליט אם לחתום עליה או לדרוש תיקונים.
בשלב הזה, לא מופרך להעריך שויטקוף עצמו מנסה קודם לפתוח דלת, להביא משהו בידיים, ורק אז להסביר בבית הלבן מה בדיוק הובא. בתוך תהליך כזה, ישראל נדרשת להיזהר לא רק מהתוצאה הסופית, אלא גם מהאופן שבו היא תימכר.
המחיר
על השולחן מונח גם שיקול ישראלי פנימי, שלא תמיד נאמר בקול רם. הבחירות מתקרבות, והמרחב של נתניהו להמר על מערכה נוספת מצטמצם. גורמים יודעי דבר סבורים שנתניהו אינו שואף כעת לעימות מול איראן שבו טראמפ יוצג כמוביל והגיבור, בעוד ישראל תספוג את הטילים ואת המחיר בעורף. במציאות כזו, ההישג הפוליטי של טראמפ עלול להפוך אצל נתניהו לנטל פוליטי.
אם המערכה תוביל לפגיעות רציניות בעורף הישראלי, מי שיישא באחריות הציבורית יהיה ראש הממשלה בישראל. גם מי שמאמין שסילוק האיום האיראני מצדיק מחיר, מבין את הסיכון של מהלך חפוז שהולך רחוק מדי - או גרוע לא פחות, מהלך קצר שמייצר רעש גדול ותוצאה רזה.
על סדר היום
מכאן נגזרת מטרת הביקור היום - לבנות חבילת ציפיות. לא נוסחה אחת, אלא סט של פרמטרים: מה ייחשב התקדמות, מה ייחשב מסך עשן, איזו תגובה ישראלית נדרשת כדי שהבית הלבן יוכל להציג "ניצחון", ומה ישראל תקבל בתמורה לשקט או לתמיכה. לפי הערכות בישראל, נתניהו לא ימהר להניח אולטימטום. הוא יפרט דרישות, הסתייגויות, צירופים אפשריים - ואז ויטקוף יחזור לאחר ניסוי כלים מול האיראנים עם הצעה מעשית: כאן קיבלתי, כאן לא, וכאן חלקית.
התרעות פיקוד העורף