"אין חיה כזאת שיגיע חוק שכולל עשרות רבות של נושאים, כי ברור שזה הופך את הליך החקיקה למסורבל מאד, פוגע בעבודת הכנסת וביכולת חברי הכנסת להשתתף באופן מעשי וראוי בהליך החקיקה", אמרה אפיק. לדבריה, השנה מופיעים לפחות עשרה פרקים "ממוחזרים" שכבר נדונו בעבר, חלקם אף תוקנו, אך הוחזרו שוב לחוק ההסדרים.
אפיק הבהירה כי מותר לממשלה להביא חקיקה שוב ושוב, אך לא במסגרת חוק ההסדרים, משום שהכנסת פועלת תחת סד זמנים לחוץ וב"נקודת חולשה מקצועית". היא הוסיפה שחלק מהסעיפים נעדרי זיקה תקציבית ממשית, ושגם תיקונים שנועדו לעקוף את הכנסת או פסיקות של בית המשפט אינם מתאימים למסלול המהיר. המסר היה ברור, חוק ההסדרים הפך לכלי רחב מדי.
לא כל המלצותיה של אפיק התקבלו, וכך למשל לפתיחת התחרות בבנקאות והרפורמה במשק החלב נשארו בפנים, אך כאמור סעיפים רבים אחרים כמו הקמת שתי שדות תעופה בניהול המגזר הפרטי ורפורמת מאגר האשראי לעסקים נשארו בחוץ – לשמחתה של היועמ"שית ולמגינת רוחם של פקידי האוצר.
באוצר הסבירו את הצורך בחוק הסדרים עבה בכך שניסיון השנים האחרונות מלמד שרפורמות שאינן מובאות במסגרת ההסדרים נתקעות בכנסת בלי נימוקים. "כך רפורמת האיגוח שממתינה כבר שנה רק לניתוב לוועדה, הבאנו אותה שלא בהסדרים ואנחנו מתחרטים על כך".
את האצבע המאשימה הפנו באוצר למונופולים וקבוצות לחץ חזקות, בטענה ש"הם הראשונים לרצות להקטין את היכולת לעשות שינויי עומק. אי טיפול בכשלי השוק הנוגעים לקבוצות הללו פוגע פגיעה ברווחה הכלכלית של כל אזרח ועולה למשק מיליארדים מיותרים".
"ב-40 השנים האחרונות באמצעות חוק ההסדרים, קידם משרד האוצר רפורמות ושינויים מבניים מורכבים וקשים במשק, וכך הביא לצמיחה ורווחה כלכלית. הניסיון שנעשה השנה להחליש את הכלי הזה עלול לחבל בצמיחה וברווחת האזרחים".