1. מלחמה בטחנות רוח
באוצר (גם ברשות שוק ההון) תקעו מקלות בגלגלי הרפורמה בעיקר משיקולי תקציב. הסיכוי שחברת אובר תגיע לישראל ותגדיל את התחרות בענף המונית נמוך מהסיכוי שאזכה בנסיעת פרס של גט טקסי הלוך ושוב לאילת. זה לא יקרה, בטח לא בשנת בחירות.
מדוע כל זה קורה? כי ממשלת נתניהו אינה מתאמצת להילחם ביוקר המחיה ואינה מתוגמלת על הורדת מחירים. לכן מהרפורמות בחוק ההסדרים ל-2026 נותר כלום ושום דבר. באוצר יודעים בדיוק מה צריך לעשות: לדחוף בכל הכוח ואז להגביר. כשזה כבר קורה, מדובר בקוסמטיקה אסתטית, אלא אם מדובר ביוקר המחיה של משפחת נתניהו.
ביבי אומנם בז לו בסתר ליבו, אבל מפחד. שרי הליכוד האחרים לא מסתירים את התיעוב כלפיו. שר האוצר מנצל עוצמתו ואת האימה של ביבי - והפך למאיים סדרתי. אבל כדי לקדם את הרפורמות חייבים שר אוצר חזק המצטיין במעשים ולא באבו עלי. זה יקרה אולי בממשלה הבאה.
2. ממשלת ממלאי המקום
הביטוח הלאומי הוא רק דוגמה אחת למחדלי השירות הציבורי בממשלת רק ביבי. בממשלה בורחים מאחריות ומהחלטות ומעדיפים ממלאי מקום צייתנים, שיהיו תלויים בהם כציפור שתקועה על תיל. את המחיר משלמים כמובן האזרחים המקבלים שירות בסגנון של "תלך - תבוא". הם מקבלים שירות גרוע וסובלים את תלאות הבירוקרטיה.
המשמעות של התופעה הבזויה נפרסת לא רק בתחום הרווחה, אלא גם בתחומי הדיור, המים, התחבורה והביטחון. כיום חסרים בחברות הממשלתיות 360 בעלי תפקידים, כולל דירקטורים, יושבי ראש ומנכ"לים. התופעה נגררת מספר שנים בגלל פוליטיקה של הישרדות. הנפגעים הם העניים, זוגות צעירים בלי דירות, צרכני המים, התעשייה הביטחונית ונוסעי הרכבת, אבל לממשלה ממש לא אכפת.
גלעד ארדן, המועמד שנפסל על ידי שר הביטחון, הזהיר שהעיכוב במינוי יגרום לנזק ולפגיעה בביטחון המדינה. מעבר לכך היעדר יו"ר קבוע בחברה הביטחונית החשובה ביותר פוגע בבעלי המניות בחברה ובציבור הרחב.
התרעות פיקוד העורף