בלב המחלוקת עומדת שאלה פרוצדורלית-משפטית רגישה: החלטת העצרת הכללית מהשנה האחרונה הרחיבה את זכויות ההשתתפות של הפלסטינים בדיונים, אך קבעה במפורש כי מעמדם כמדינה משקיפה אינו כולל זכות הצבעה ואינו כולל זכות להעמיד מועמדות לתפקידים רשמיים במוסדות האו"ם.
על רקע זה, עצם הגשת המועמדות מעוררת דיון האם מדובר במהלך חסר תוקף מלכתחילה, או בניסיון לייצר תקדים באמצעות פרשנות מרחיבה של הכללים הקיימים.
תפקיד נשיא העצרת הכללית נחשב בעיקרו לתפקיד ייצוגי וניהולי, אך יש לו חשיבות פוליטית וסמלית לא מבוטלת. הנשיא קובע סדרי דיון, מנהל את ישיבות המליאה והוועדות המרכזיות, ומשפיע על אופי השיח בתקופה של משברים ועימותים בין-לאומיים. הנשיאות מתחלפת מדי שנה, והבחירה נעשית בהצבעה במליאת העצרת, לקראת פתיחת המושב השנתי הבא.
מאבק רחב של הרשות הפלסטינית
גורמים מדיניים בישראל מדגישים כי ההתפתחות הזו אינה טכנית בלבד. לדבריהם, אם תותר מועמדות של נציג משקיף לתפקיד נשיא העצרת הכללית, ייווצר תקדים שעשוי להקרין גם על ישויות אחרות בעתיד ולשנות את האיזון העדין בין מדינות חברות לבין גורמים שאינם נהנים ממעמד מלא.
בראייתם, מדובר במבחן משמעותי לאו"ם עצמו - וליכולתו לשמור על כללי המשחק, על אופיו הממלכתי ועל אמינותו כמוסד בין-לאומי שאמור לאחד ולא להעמיק מחלוקות פוליטיות.
התרעות פיקוד העורף